ביקורת |

להרוג את איב: ממזרי וממכר מהרגע הראשון

דרמת ריגול קצבית, ממזרית וממכרת על משחק חתול ועכבר בין שתי נשים, שמספקות משב רוח מרענן לז'אנר שנשלט כמעט בלעדית על ידי גברים

חן חדד
חן חדד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הרוצחת נועצת סכין באיב
הסדרה מספקת מיד משב רוח מרענן לז'אנר הריגול צילום: Photo by BBC AMERICA

לאחר שזכתה להצלחה בינלאומית עם "פליבג", שסחפה את הצופים לגלות גם את הסדרה הקודמת שלה, "קראשינג" היוצרת והכוכבת פיבי וולר-ברידג', יצרה דרמת ריגול חדשה, שנעה בקלילות מרשימה בין אלימות קצבית לקריצות קומיות, על רקע פסקול ממכר.

"להרוג את איב", שפותחה בהשראת ספריו של לוק ג'נינגס, עוקבת אחר איב (סנדרה או, "האנטומיה של גריי"), סוכנת מבריקה המשועממת מעבודתה בסוכנות הביון הבריטית ומתפקיד משרדי שאינו מממש את הפנטזיות שהיו לה על חיי ריגול. היא עוקבת אחר שורה של מקרי רצח באירופה, ולמרות שהגברים סביבה משוכנעים שהמתנקש הוא גבר, איב בטוחה שהיא אישה. תחושת הבטן מובילה אותה למשחק חתול ועכבר עם המתנקשת, וילאנלה (ג'ודי קומר, "שלוש-עשרה").

הסדרה, שעלתה בתחילת השבוע בבי-בי-סי אמריקה (שני הפרקים הראשונים יעלו בהוט ב-18.4, ואז בכל יום רביעי בסמוך לשידור המקורי)  —  מספקת מיד משב רוח מרענן לז'אנר הריגול. היא קורצת תכופות לעובדה שזו זירה שנשלטת כמעט באופן בלעדי על ידי גברים, ומתעכבת בהנאה גלויה על המגירה של וילאנלה ובה שתי קופסאות זהות: באחת קליעי אקדח ובשניה טמפונים. וילאנלה מהפנטת מיד כמתנקשת פסיכופטית, ילדותית, דרמטית וחסרת רחמים. לעיתים קרובות היא נדמית כבובת שעווה שמתבוננת ומחקה התנהגות אנושית נורמלית בהבעה משועשעת.

איב מצידה, סומכת על תחושות הבטן שלה, גם כשהאינטואיציה (הנשית) שלה נרמסת על ידי הגברים שמסביב. היא מתרשמת מ"עבודתה" של וילאנלה, וכמעט מעריצה את העובדה שיש בעולם מתנקשת אישה. היא לא מסוגלת להסתיר עד כמה היא מרותקת למתנקשת, שרוצחת אנשים עם הרבה סגנון וחומקת מעונש. למזלה, מנהלת בכירה ב-MI6 (פיונה שואו, "הארי פוטר") לא מתייחסת בביטול מיידי לתחושת הבטן של איב ולא דורשת שתגבה אותה בעובדות, אלא סומכת עליה ומגייסת אותה למצוא את וילאנלה.

איב רצה בבהלה
איב (סנדרה או) סומכת על תחושות הבטן שלה, גם כשהאינטואיציה (הנשית) שלה נרמסת על ידי הגברים שמסביבצילום: Photo by Sophie Mutevelian - © BBC America

אין חדש בעלילה שחוקרת את הדמיון והמתח בין בלש ובין מושא החקירה שלו, בתהליך שבו כל אחד מגלה שהם דומים זה לזה יותר משרצו להאמין. אלא שבדיוק כמו גיבורת "פליבג", שחשפה נפש מסוכסכת ומדוכאת שמסתתרת מתחת לטון הקומי, וולר-ברידג' יצרה גם הפעם סדרה שבמרכזה נשים מלאת סתירות שכמעט ולא רואים בטלוויזיה, ובטח שלא מיוצגות בז'אנר הריגול. אין כאן נשים קפואות וקרות רוח שמנסות להוכיח שהן מסוגלות לעשות הכול בדיוק כמו הגברים שסביבן. במקום זאת, כל אחת מהשחקניות ממגנטת בדרכה, מלאת רגש ואנרגיה משכנעת, שהופכים את העלילה לכיפית לצפייה.

חשיבות העובדה ש"להרוג את איב" שופעת נשים  — כולל המנהלת ב-MI6 והעוזרת של איב, ששונו מגברים לנשים במעבר מהספר למסך   — משתקפת לא רק בסדרה אלא גם מחוץ למסך. "בשלב מסוים בהפקה הייתה לנו פגישה שבה אחד הגברים אמר, 'זה בלתי אפשרי שבסדרה יהיו יותר מדי נשים. זה ייראה לא אמין", סיפרה וולר ברידג' בראיון ל"וריאטי". "אמרתי לו, על מה לעזאזל אתה מדבר? זה יהיה אמין אם זה כתוב טוב".

אבל החשיבות בנוף הטלווזיוני היא לא זו שהופכת סדרה לטובה. מה שכן עושה זאת הם שני פרקי פתיחה עם טון ממזרי וממכר, שרק עושה חשק ליתר פרק העונה. 

להרוג את איב | בי-בי-סי אמריקה | הוט HBO והוט וי-או-די | עונה ראשונה 

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ