בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יבורך הפרי

"קוראים לי ג'וּן אוסבורן": פרקי העונה החדשה של "סיפורה של שפחה"

אם חשבתם שצפייה בעונה הראשונה תפחית ממידת הזעזוע בעונה השנייה - טעיתם. כבר בפרקי הבכורה של העונה החדשה יוצרי "סיפורה של שפחה" מוכיחים שהם עדיין מסוגלים לגרום לצופים להתכווץ מחרדה מול המסך. טור שבועי חדש

18תגובות
אליזבת מוס בפרק הראשון בעונה השנייה של "סיפורה של שפחה"
Take Five / Hulu

העונה הראשונה של "סיפורה של שפחה" היתה מלווה בתחושה של מחנק ואיום מתמיד. הפרנויה שחלחלה לאחר הצפייה בדיסטופיה הצבאית-דתית שמשעבדת נשים פוריות, לא איפשרה לברוח מההכרה שסביבנו, ממש עכשיו, יש לא מעט מרפובליקת גלעד. נדמה היה שההשוואות למציאות והמראות המבעיתים מהגיהנום הסדיסטי שעברו הגיבורות בעונה הראשונה, תפחית ממידת הזעזוע בעונה השנייה. אלא שיוצרי הסדרה מוכיחים שהם עדיין מסוגלים לגרום לצופים להתכווץ מול המסך ולהעביר את אווירת החרדה והייאוש באופן מוחשי כל כך.

טריילר לעונה השניה של סיפורה של שפחה - דלג

שני הפרקים הראשונים לעונה (ימי חמישי בהוט VOD והוט HBO), שמתקדמת עצמאית לאחר סיום עלילת ספרה של מרגרט אטווד, מתארים היטב איך גלעד שומרת על אחיזתה בשפחות בדרכים גדולות וקטנות. גם הפעם, העלילה מהדהדת אירועים בהיסטוריה בצד מציאות כלל לא רחוקה. השפחות נלקחות בכוח, פיהן נחסם, הן מכותרות על ידי מכוניות וכלבים וכמו עדר בקר, נשלחות אל מותן. נוסף על האסוציאציות המיידיות לשואה, הבימוי התיאטרלי והאכזרי של התלייה באצטדיון, מזכירה את שיטות הטליבאן שידוע בהוצאות להורג באצטדיוני כדורגל. גם פינושה והדיקטטורה הצבאית בצ'ילה בשנות ה-70 שהוקמה לאחר הפלת הממשלה, רמסו את זכויות האדם והפכו אצטדיונים למחנות מעצר ומרכזי עינויים. 

This Woman's Work של קייט בוש - דלג
This Woman's Work של קייט בוש. בכל פעם שהמתרחש על המסך נדמה מנותק מעולמנו, מתנגנת מוזיקה מודרנית

אף שההיגיון אינו מניח להאמין שהמשטר יהרוג את הנשים הפוריות היחידות (ושיוצרי הסדרה לא יהרגו את הגיבורה הראשית בפרק הראשון לעונה), זוהי סצנת פתיחה מחרידה ושוברת לב. הבחירה בשיר מודרני על לידה, "This Woman's Work" של קייט בוש, שבין מילותיו "זהו עולם של אישה, הו, זה כל כך קשה לגבר, עכשיו התפקיד שלו נגמר", אפקטיבית ומדויקת. גם בעונה הקודמת, בכל פעם שהמתרחש על המסך נדמה מטורף או רחוק מספיק מעולמנו, מתנגנת מוזיקה מודרנית או עולים אזכורים לאפליקציות עכשוויות. כל אלה לא מניחים לצופים לשכוח שמתחת לגלימות נמצאות נשים מודרניות, שעד לא מזמן חיו חיים של חופש ועצמאות.

דודה לידיה, שבעבר היה אפשר להאמין שיש בה איזושהי אהבה מעוותת לשפחות, התגלתה במלוא הסדיזם שלה. היא מונעת מאמונה אמיתית שהיא משרתת את האל, וזו משמשת לה כתירוץ לנקמנות, אכזריות ותאווה לכוח. המנהל האמנותי, ברוס מילר, מתעקש שהסדרה אינה פורנו עינויים, ושהם מראים את האלימות המינימלית הנחוצה למימוש העולם שבמרכז הסדרה. אבל, בכל הסצינות האיומות שבהן לידיה מתעקשת "רק בסבלנו נמצא חסד", קשה להשתכנע בכך.

 מתוך הסדרה דודה לידיה
George Kraychyk / Hulu

בעונה הנוכחית שבה ועולה חשיבותם של שמו של אדם לתחושה של עצמאות, כבוד ואנושיות. מיד לאחר ההפיכה שמן של השפחות נשלל מהן, והן מכונות בשם הנגזר מהיותן רכוש של מפקדן, כפי שג'וּן נהפכה לשלפרד. בפלאשבק לשיחה בין ג'וּן לבין האחות היא חוזרת ואומרת ששמה אינו "גברת בנקול" אלא "ג'וּן אוסבורן", ומעידה ששמרה על שמה המקורי. בשיחה ביניהן, שגם היא לא רחוקה מהמציאות של אימהות עובדות בימינו, האחות שופטת אותה על היותה אם עובדת במשרה מלאה. היא שבה ומכנה אותה במכוון "גברת בנקול". ג'וּן מתעקשת שוב, "ג'וּן אוסבורן".

בהווה, לאחר שרעיית המפקד מגיעה לבדיקת האולטרסאונד, ג'וּן פונה אליה כ"גברת ווטרפורד". כשהיא מאיימת עליה, ג'וּן פונה אליה בשמה הפרטי ועונה "אל תתרגזי סרינה, זה לא טוב לתינוק". לאחר הבדיקה, שמראה לג'ון שהמפקד וסרינה מאוחדים מתמיד, האח קורא לה בשם "ג'ון" וכך היא מבינה שהוא לצידה. בדיוק כמו בסיום העונה הראשונה, ג'ון שוב צועדת אל האפלה בחלק האחורי של רכב שנוסע ליעד לא ידוע. כשהיא מגיעה למקום המקלט שארגון ניק, היא שורפת את המדים, גוזרת את השיער וחותכת את תג המתכת מאוזנה. ברגע החופשי הראשון שלה, היא משאירה את שלפרד מאחור וחושבת לעצמה "קוראים לי ג'ון אוסבורן".

הצופים, שחשבו שהגרוע מכל מאחורינו, גילו שתמיד יכול להיות יותר גרוע. העלילה מרחיבה את עולם הסדרה למושבות שאוזכרו בעונה הראשונה. אמילי ויתר השפחות המכונות "לא נשים", חיות שם בתנאים מחרידים, העור והשפתיים שלהן צרובים וסדוקים, גופן שבור והן חולות ומשתעלות ונידונות לעבודת כפייה עד מותן. הנקמה של אמילי ברעיה (מריסה טומיי) היא בגדר ניסיון אחרון לעשיית צדק קטן, שמעלה חיוך על פני השפחות למודות הסבל. 

אמילי (אלקסיס בלדל) בפרק 2 בעונה החדשה של "סיפורה של שפחה"
George Kraychyk / Hulu

גם הפלאשבק לעברה של אמילי מכמיר לב. רדיפת הלהטב"קים באקדמיה ותליית הדיקן כתמרור אזהרה, הובילה אותה ואת משפחתה היישר לשדה התעופה. לפני שמפרידים בינה ובין בת זוגה ובנה, השוטרים במכס מתעקשים לדעת אם היא ילדה את הילד. אם לרגע נדמה היה שבכוונתם לטעון שהילד הוא אזרח אמריקאי שלא יוכל לטוס עם אמו השנייה לקנדה, הסבר הגיוני יותר לשאלה טמון כנראה בניסיון המשטר לגלות האם אמילי פוריה ותתאים להיות שפחה.

הסדרה חוזרת גם ליום שבו התרחשה מתקפת הטרור שעליה דיברו סרינה ופרד בעונה הראשונה, שמתוארת כ"מתקפה הגדולה ביותר על אדמת ארצות הברית מאז ה-11 בספטמבר". בין השאר, מתברר שהקיצוניים שמרו על כוחם ועל דימויים בתקשורת בהוצאה להורג של עיתונאים, כפי שמגלה ג'ון במערכת העיתון שבה היא מסתתרת. לעומת סדרות אחרות, הפלאשבקים ב"סיפורה של שפחה" לא מורחים את הזמן או את העלילה, אלא מראים שורה של רגעים "קטנים" לכאורה (כמו הצורך באישור מהבעל כדי לקחת גלולות) בדרך למצב הנוכחי. המתרחש בחיי השפחות עדיין מהווה את לב הסדרה, אבל העונה החדשה מרתקת ביכולתה להעשיר את העלילה ולשקף כיצד חברה מודרנית ודמוקרטית נהפכת למשטר פונדמנטליסטי ודכאני.

טוויטר סיפורה של שפחה - דלג

השבח לאל, לפי שני הפרקים הראשונים, העונה השנייה לא נופלת מהראשונה. היא אף עשויה להתעלות עליה בזכות הרחבת העולם שבמרכזה ובאמצעות תיאור אנושי, מפורט וחסר רחמים של חיי הנשים. זה גם מה הופך את "סיפורה של שפחה" לאחת הסדרות הבודדות שקל לשמוח שאינה זמינה לצפיית בינג' בבת אחת. על אף הרצון ללוות את הגיבורות לימים טובים יותר כמה שיותר מהר, הסדרה סוחטת נפשית גם הפעם, וזה חלק מכוחה. צפייה מדודה מאפשרת להתעמק בהישגים העלילתיים והאמנותיים של הדרמה —  במורכבות הרגשית והפוליטית של הסיפור  —  ובעיקר, לשאוף קצת אוויר מפרק לפרק. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו