ביקורת סדרות |

"הגשם": פוסט אפוקליפטית אבל לא מפתיעה

המשחק משכנע והפרקים ממוקדים וקצרים. אבל משהו כאן מרגיש מוכר מדי

חן חדד
חן חדד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אלבה אוגוסט ולוקאס לינגרד טונסן ב"הגשם"
אלבה אוגוסט ולוקאס לינגרד טונסן ב"הגשם". משחק מדויק ואמיןצילום: Per Arnesen / Netflix

הפתיחות הגדולה שהקהל הבינלאומי מבטא לסדרות זרות, מובילה להיצע שרק הולך ומתעצם. נטפליקס, שמזמינה לשפע מרתונים זרים, התחדשה בשבוע החולף ב"הגשם" (The Rain), דרמה פוסט אפוקליפטית דנית עם טון סקנדינבי אפרורי. כבר בפתח הסדרה, ששמונת פרקיה עלו ב-4 במאי, ניכר שהיא רחוקה מלהיות מקורית. היא מעלה מיד לזיכרון מותחנים דומים על שורדים בעולם שומם ומאיים, ואף מניעה כמה קווי עלילה מרכזיים שנצפו ב"המתים המהלכים"  — ומשרים תחושה שבדיסטופיה הזו כבר היינו.

מה שבכל זאת מסייע לה להתרומם מעבר לתחושת הדז'ה וו, הוא המשחק המשכנע בצד פרקים ממוקדים וקצרים יחסית. במרכז העלילה עומדת סימון (אלבה אוגוסט), תיכוניסטית שמגלה בבית ספרה את אביה המבוהל שדורש ממנה לעזוב הכול ולבוא עמו. במכונית נמצאת אמה ואחיה הקטן, ראסמוס, ויחד הם נוסעים לבונקר שנמצא בלב יער ושייך לתאגיד שבו עובד האב. במהירות מסתבר שעומד לרדת גשם הנושא עמו וירוס קטלני שתוך דקות ספורות מביא כמעט לסיומה של האנושות. זהו פתיח מופרך, אבל בדומה ללא מעט סדרות פוסט אפוקליפטיות, מה שמניע את סוף העולם פחות חשוב או מסעיר מהסיפור הפנימי שנע סביב מלחמת ההישרדות של הנותרים בעולם נטול חוק ומוסר.

גני טיבולי בקופנהגן, גרסת סוף העולם
גני טיבולי בקופנהגן, גרסת סוף העולם. בדיסטופיה הזו כבר היינוצילום: Netflix

בעקבות אירועים שמתוארים כבר בפתח הפרק הראשון, האח והאחות נשארים לבדם בבונקר ונאלצים לגדול בבידוד במשך שש שנים. סימון עושה ככל יכולתה כדי לשמש כאם לאחיה הצעיר, לגרום לבונקר להיראות כבית ובעיקר, לא לאבד את השפיות. העלילה מואצת בתום שש השנים, לאחר שסימון וראסמוס מחליטים לעזוב את הבונקר ולעלות אל מעל פני האדמה. הם מגלים שהווירוס עובר בכל מגע עם מים, או עם אדם שנדבק, ושלחברה שבה עבד אביה יש תפקיד משמעותי בהפצת הנגיף דרך הגשם. סימון וראסמוס מצטרפים לקבוצת שורדים בהנהגתו של איש צבא, ויוצאים לאתר את האב. סיפורו של כל אחד נחשף בפלאשבקים, ויחד הם מנסים לגלות האם הם יכולים לבטוח זה בזו וכמה רחוק הם מוכנים ללכת כדי לשרוד. 

אנגלה בונדלוביץ' ב"הגשם"
אנגלה בונדלוביץ' ב"הגשם". אם מגיעים לצפות בסדרה נטולי ציפיות - היא עשויה לייצר מתח יעילצילום: Per Arnesen / Netflix

המשחק של הגיבורים הראשיים מדויק ואמין וההתרחשויות הקצביות מעניקות תנופה לפרקים הראשונים. אלא שככל שמתקדמים הלאה קל להתאכזב מכך שכל פוטנציאל למורכבות או קונפליקטים שמאתגרים את הצופים נזנחים במהירות. הסדרה גם לא מתעכבת מספיק על הדינמיקה בין האח והאחות והשפעת השנים שהיו בבונקר על מצבם הנפשי. במקום זאת, העלילה מושטחת לדרמת נעורים שבה כמעט בכל פעם, הקבוצה שעם סימון וראסמוס הם הטובים, אנשים אחרים הם רעים וראסמוס הוא המפתח להכול. כמו כן, בדומה לשאר דרמות בז'אנר שמכוונת לקהל "Young Adult", העלילה משלבת במסע ההתבגרות וההישרדות גם ניצוצות רומנטים, אלא שאף אחד מהקשרים שמתפתחים לא מסיח את הדעת מחורי הענק בעלילה ואף מרחיב אותם.

"הגשם" התחרתה בפסטיבל היוקרתי לטלוויזיה "סירייס מניה" שנערך בשבוע שעבר בצרפת, והפסידה את הפרס הגדול לסדרה הישראלית "על הספקטרום" של "יס". היא אמנם נפתחת היטב ואם מגיעים לצפות בה נטולי ציפיות היא תייצר מתח יעיל, אבל הפער בין הפרקים הראשונים להמשך העונה מגלה שהיא לא מספיק מתגמלת, בטוחה מדי, ובעיקר — מוכרת מדי.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ