רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"כל יום מחדש": האלטרנטיבה של נטפליקס ל"רוזאן"

הסיטקום מתנהל לפי הכללים המיושנים של צילום, כתיבה ופאנצ'ים צפויים. בכל זאת, סדרה שמטפלת בנושאים מורכבים כמו פערי שכר בין נשים לגברים, סקסיזם ויחס למהגרים - היא תמיד נועזת

7תגובות
"כל יום מחדש"
נטפליקס

מעט לאחר ביטולה המתוקשר של "רוזאן" בעקבות אמירותיה הגזעניות של רוזאן בר, מנהלי המדיה החברתית של נטפליקס העלו לטוויטר המלצה לסיטקום "כל יום מחדש" (One Day At a Time) תוך שהם שולחים עקיצה לקומדיה המבוטלת. "תזכורת: כל יום מחדש היא סיטקום על משפחה ממעמד הפועלים, שמטפלת בנושאים חברתיים בדרכים חדשניות וחכמות". כתבו. "אתם יודעים, למקרה שאתם פתאום מחפשים סדרה כזו".

טוויטר פעם בחיים - דלג

ואכן, אין סיבה שלא לנצל את ההזדמנות להפנות את אור הזרקורים לסיטקום ההרבה פחות מיוחצן, שזכה בחיבוק ביקורתי חם אבל נבלע בהיצע הלא אחיד ברמתו של ענקית הסטרימינג מאז שעלה ב-2017. מי שיצפה ב"כל יום מחדש", המבוססת על סדרה באותו השם משנות ה-70, יגלה מתחת לחזות המוכרת של קומדיית מולטי-קאמרה מול קהל חי, נקודת מבט אקטואלית ונבונה ובעיקר, לב רחב.

כמו ב"ג'יין הבתולה" ו"בנות גילמור", גם "כל יום מחדש" עוקבת אחר שלושה דורות במשפחה אחת, ומתמקדת בעיקר בקשר בין נשים קובניות-אמריקאיות. פנלופה (ג'סטינה מצ'דו), היא אם חד הורית ואחות קרבית לשעבר שחזרה מאפגניסטן עם פוסט טראומה ודיכאון. היא פרודה מבעלה, שנשאר באפגניסטן, ונעזרת באמה לגדל את שני ילדיה.

קליפ של אי פי לפעם בחיים - דלג

הסבתא לידיה (השחקנית ריטה מורנו, שמפזרת כריזמה גם בגיל 86 וקל להבין מדוע זכתה בכל הפרסים היוקרתיים בתעשיית הבידור: האוסקר, האמי, הגראמי והטוני) היא אלמנה קתולית אדוקה, שנמלטה מקובה בימי קסטרו וחיה עם בתה והנכדים. הבת המתבגרת אלנה (איזבלה גומז) היא בעלת מודעת פמיניסטית וחברתית גבוהה, שמתנגשת לא פעם עם ערכיהן של האם והסבתא, שגם הן חלוקות בנושאים של דת, הורות, מיניות וזוגיות. על הגברים שבסדרה נמנה הבן הצעיר במשפחה, אלכס, שכדרכם של אחים צעירים בטלוויזיה, זוכה להרבה פחות נפח. וכך גם בעל הבית הצעיר והמבוסס שרואה בהם משפחה חלופית, והבוס הבודד של פנלופה.

שלא יהיה ספק — "כל יום מחדש" הוא סיטקום שנראה ומתנהל לפי הכללים המיושנים של צילום, כתיבה, ושופע פאנצ'ים שאפשר לחזות מקילומטרים. ובכל זאת, באופן כמעט מפתיע, הוא נועז, מרגש ושלם מסך חלקיו. הוא טומן בחובו טיפול מרענן בנושאים רלבנטיים ומורכבים, בהם נשיות, פערי שכר בין נשים לגברים, סקסיזם, אפליה מתקנת והיחס למהגרים.

טריילר לסדרה - דלג

הסדרה גם לא חוששת מרגעים דרמטיים, ומצליחה לרגש בכל פעם שהיוצרים מניחים לדמויות לחשוף את הצדדים הפחות קלילים של חייהן. רגע כזה מסתער לפתע על הצופה כשהסבתא מדברת על כמה טראומטית היתה העזיבה מקובה לאמריקה כילדה צעירה, שלא דיברה אנגלית, נמלטה בפחד והשאירה מאחור את היקרים לה. הסיפור נשזר בהתלבטותה המשכנעת של הבת המתבגרת, אם לדחות מלגה שהוענקה לה במשבצת האפליה המתקנת, או לקבל אותה כדי לא לפספס אף הזדמנות להתקדם לעתיד שאמה וסבתה הקריבו כל כך למענו. בקו עלילה מרגש נוסף שנבנה היטב אחת הדמויות יוצאת מהארון, ויתר המשפחה מתמודדת עם הפער בין העתיד הזוגי שדמיינו ובין המציאות באופן אותנטי ושובה לב. 

יוצרי הסדרה, מיק רויס (המנהל האמנותי ב"לאקי לואי" של לואי סי-קיי ותסריטאי ב"כולם אוהבים את ריימונד") וגלורי קלדרון קלט (מפיקה ב"איך פגשתי את אמא") משכילים שלא להתאמץ מדי להגיב על החיים באמריקה בעידן טראמפ, אלא על החיים בכלל. במקום להתייחס ישירות לחדשות או להזכיר את שמו של טראמפ כדי לשוות לסדרה נופך עדכני מאולץ כמו שעושות קומדיות רבות כל כך, "כל יום מחדש" טווה את התובנות על המציאות המודרנית בטבעיות, דרך סיפורים משפחתיים ואנושיים.

יותר מכל, שתי עונותיה של הסדרה (השלישית בדרך), מתרוממות בזכות דמויות אמינות, משכנעות ושובות לב. ביד אחת הן מחבקות את הסטריאוטיפים עליהן וביד השנייה בוחנות אותם לעומק ומעדכנות אותם להווה. מפרק לפרק "כל יום מחדש" מתפתחת לסדרה חמימה ומזמינה, ובין בדיחה לבדיחה, מתפתחת עלילה שיש בה הרבה אנושיות, יופי ונשמה. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#