האם קומיקאי בריטי יצליח להתפרסם בארה"ב כנגד כל הסיכויים?

הסדרה "מנסה להצחיק" מתארת את מסעו רצוף הכשלונות של הסטנדאפיסט רומש רנגנאת'ן בהוליווד. הדוקו-קומדיה כנראה לא תצליח לעניין את הקהל הרחב, אבל תכבוש בקלות חובבי הומור יבש ושפע הברקות ומבוכות

חן חדד
חן חדד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רומש רנגנאת'ן
רומש רנגנאת'ן מתוך "מנסה להצחיק". שלושה חודשים בלבד להתברג בעולם הסטנדאפ בהוליוודצילום: Showtime Press Express

שנים של צפייה בסדרות וסרטים על מימושו של החלום האמריקאי, עיצבו ודאי גם את תודעתו של רומש רנגנאת'ן. הקומיקאי הבריטי לא מניח לראייה מפוכחת של המיתוס ושל האקלים הפוליטי בארצות הברית לשבש את הפנטזיה, ויוצא להגשים את חלומו להגר בהצלחה לאמריקה, לשבור מגבלות אתניות וחברתיות, ולזכות בהצלחה, פרסום ונוחות כלכלית. מסעו של רומש מתועד בסדרת הדוקו הקומית "מנסה להצחיק" (במקור: "עוד מהגר אחד") שעלתה ביוני האחרון ברשת שואוטיים, ואמש (שני) ב-yes Edge.

הסדרה, שכוללת עשרה פרקים, נפתחת לאחר שמונה שנים בהן רנגנאת'ן פיתח קריירת סטנדאפ מצליחה באנגליה עם מופע נמכר ותוכנית בהנחייתו בבי-בי-סי. בעקבות תחושת מיצוי, הוא מודיע לאשתו, לשלושת ילדיו ולאימו מסרי לנקה שהם עוברים איתו ללוס אנג'לס. אשתו תומכת בו, אבל דואגת לרכוש כרטיס חזור לה ולילדים למקרה שהדברים לא יילכו כמתוכנן. רנגנאת'ן טס מעט לפני כן כדי לחפש בית חדש ולהכיר את הסצנה הקומית המקומית. 

אוהבים טלוויזיה? בואו לדבר, להמליץ ולקבל המלצות בקבוצת הפייסבוק שלנו

חמוש באופטימיות כלל לא זהירה, הוא מזמין לעצמו הופעה באצטדיון המפורסם ה"גריק" ובו כמעט 6,000 מושבים. יש לו שלושה חודשים בלבד לבנות את עצמו מחדש בזירה הסלקטיבית של קומיקאים בהוליווד ולמלא את האיצטדיון הענק. עד אז, הוא מתקשה להשיג זמן במה גם בהופעות במועדונים נידחים וחנויות מין, והיחצ"נים ההמומים צוחקים בפניו או לכל הפחות מציעים לו להתחיל בשינוי שמו למשהו קליט יותר ("רומש רנג", למשל). 

חרף המסגור של הסדרה כתיעודית, ההתרחשויות הרבה פחות ספונטניות ומתוסרטות בקפידה (הזמנת האצטדיון היא לא יותר מגימיק שמניע את הסדרה, ונושא עמו "דד-ליין" הדוחק את רנגנאת'ן למצבים אבסורדיים). בכל זאת, החלקים המתוסרטים לא פוגעים באווירה האותנטית והמשכנעת של הסדרה, שמתרוממת בזכות שורה ארוכה של טיפוסים אקסצנטרים. המומחים שאמורים לסייע לרנגנאת'ן לרכוש דירה, להכיר קומיקאים חדשים או להגדיל את נוכחותו בטוויטר ובאינסטגרם הם טיפוסים יהירים, מזויפים ובלתי נסבלים. מולם ניצבת משפחתו הנהדרת של הקומיקאי, ומעל כולם זורח דודו שמתואר על ידי רנגנאת'ן כ"גרסה מבוגרת שלי. רק עם תאווה אמיתית לחיים".

בהתבסס על צפייה בארבעת הפרקים הראשונים, "מנסה להצחיק" אינה סדרה שמכוונת לעורר בצופים פרצי צחוק עזים. במקום זאת, היא ניחנת בטון מונוטוני וכמעט אדיש, שמצליח לבדר בדרכו וגם הולם היטב את האיפוק הבריטי של רנגנאת'ן — שהסתבכויותיו מעוררות לפרקים אי נוחות גם בו וגם בצופים. 

בדומה לסטנדאפ שלו, רנגנאת'ן שוזר בפרקים אבחנות על החיים כאב, כבעל וכקומיקאי, על ההבדלים בין התרבות הבריטית לאמריקאית ועל הגזענות האגבית שהוא נתקל בה באמריקה. "הסכמנו מראש שאנחנו לא הולכים לכפות רגעים כאלה, אבל גם לא להתרחק מהם אם יתרחשו", סיפר רנגנאת'ן ל"גרדיאן". אלא שבדומה לחוסר הדיוק בז'אנר "תיעודי", גם הניסיון להציג באופן אותנטי את החיים כמהגר מודרני באמריקה הוא לא ממש הוגן; רומש הוא לא מהגר שמתחיל מלמטה במובן ההישרדותי של הביטוי. הוא מגיע לארצות הברית לאחר שנים של פרסום, ועם מספיק כסף כדי לקנות בית, מכוניות ולממן נסיעות, פרסום עצמי והזמנת ההופעה באצטדיון, כל זאת בזמן שצוות צילום עוקב אחריו. 

אלא שלעומת סרטים אמריקאים על גיבור שהצליח כנגד כל הסיכויים, באמתחתו של רנגנאת'ן אין נאומים מעוררי השראה, וגם לא צפוי כאן טוויסט הוליוודי שיאפשר לו להפוך בן לילה לכוכב אמריקאי ולמלא בקלות את 6,000 המושבים של האצטדיון. מסעו רצוף הכשלונות כנראה לא יצליח לעניין את הקהל הרחב, אבל יכבוש בקלות קהל נישתי שחובב הומור יבש ושופע הברקות.

הציון מתייחס לארבעת הפרקים הראשונים

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ