הזמר בלי השיניים ששיריו הבריחו אנשים למקלטים

מרקו פרקוביץ', לוחם וזמר, הפך לכוכב במלחמת העצמאות של קרואטיה. היום מריעים לו במועל יד ומחוץ למדינתו אסור לו להופיע ■ מדור חדש ובו כתבי "גלריה" ועורכיו מציגים אוצרות וידיאו הזמינים לצפייה ברשת

רות פרל בהריר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מרקו פרקוביץ'
מרקו פרקוביץ'צילום: מסך
רות פרל בהריר

"אלאור אזריה, אתה הוא הגיבור, ויש עוד חיילים כמוך שם בבור" - כך שר לא מזמן אריאל זילבר, ואיוורר שוב את הוויכוח המתיש והמייאש ביחס למידת ההפרדה שצריך או לא צריך ליישם ביחס לאמנים והדעות הפוליטיות שלהם.

זילבר מזכיר במידה רבה אמן שנוי במחלוקת לא פחות ממנו, שיצא מאזור לא פחות מטורלל מהמזרח התיכון. מרקו פרקוביץ' שמו, אבל הוא ידוע יותר בכינוי "תומפסון", על שם כלי הנשק ששימש אותו במלחמת העצמאות של קרואטיה בתחילת שנות התשעים.

"פלוגת צ'וואגלאווה"

לצד הרס, סבל וזוועות, המלחמה הזאת הולידה גם את שיר הפריצה של תומפסון, "פלוגת צ'וואגלאווה" (Bojna Čavoglave), הכפר שבו נולד בשנת 1961. השיר הזה נחשב עד היום לאחד מלהיטיו הגדולים ביותר, אם לא הגדול שבהם, והוא נפתח בקריאה za dom - spermni! ("מוכנים למולדת"), המזוהה עם הנאו-אוסטאשים, בעלי הזיקה לאוסטאשה - התנועה הקרואטית-לאומנית שהיתה אחראית, בין היתר, לבניית מחנה הריכוז יאסנובץ, וששלחה מאות אלפי סרבים, צוענים ויהודים למותם.

איוונה קיס, שגדלה בזגרב בזמן המלחמה, מספרת שהסרטון שליווה את השיר, שבו צולם תומפסון עם חבריו לפלוגה, כונה בפי העם "הקליפ עם יותר אנשים משיניים". לדבריה, הוא הושמע על ידי תחנות הרדיו האזוריות בכל פעם שהיתה מתקפה אווירית, להעלאת המורל. בגלל שמערכת הצופרים לא תמיד עבדה, אנשים סיגלו לעצמם מנהג לרדת למקלטים בכל פעם שהם שמעו אותו, ליתר ביטחון.

בהופעות של תומפסון אפשר למצוא היום תזכורת לימי המלחמה והזוועות, ולא רק במלות השירים. מעריצים צעירים, בדרך כלל בשורה הראשונה, לובשים כומתות שחורות של האוסטאשה או לחילופין, חולצות וכובעים שמופיעה עליהם האות U. רבים מהם מצדיעים לתומפסון במועל יד במהלך ההופעות.

צעירים כאלה החלו לצוץ ברחבי קרואטיה במהלך מלחמה העצמאות, שהתחוללה בין השנים 1991 ל-1995. המתיחות בין נאמניה של הממשלה הקרואטית שהכריזה על עצמאות, ובין הצבא העממי של יוגוסלביה וכוחות סרביים מקומיים שהתנגד לפרישה הולידה התעוררות אידאולוגית של צעירים שהזדהו עם האוסטאשה והצהירו על נאמנותם למולדת. רבים מהם, כמו פרקוביץ', הצטרפו לצבא הקרואטי וניסו להתנגד לכוחות הסרביים שניסו לכבוש חלקים נרחבים מקרואטיה על מנת ליצור את מה שכונה "סרביה הגדולה". בשנת 1995 פתחה קרואטיה בשתי מתקפות שהכריעו את המלחמה לטובתה, במלחמה זו מתו 20 אלף בני אדם ומאות אלפים נעקרו מבתיהם.

מרקו פרקוביץ' בהופעה ב-2013
מרקו פרקוביץ' בהופעה ב-2013צילום: ויקיפדיה

במהלך הקריירה הספיק תומפסון לגעת בפצעים הפתוחים שהשאירה המלחמה. גם מנהלו, אלבינו אורסיק, מצטיין בחוסר רגישות כלפי סוגיות היסטוריות. על פי "ניו יורק טיימס", על קיר משרדו של אורסיק תלויה כרזה שעיצב בעצמו בשנת 1994, עם הכיתוב "הפתרון הסופי". מתחתיו מצוייר מעיל עור שחור שמכיסו מבצבצת חפיסת סיגריות שעליה צלב קרס והמלים "אדולף פילטרס". אורסיק עצמו מתייחס לכרזה כ"תמונה נגד עישון", כפי שאמר ל"ניו יורק טיימס", ואף מצהיר שהוא זכה עבורה בפרס בתחרות בליסבון.

כמו המנהל שלו, גם תומפסון מתייחס בביטול להאשמות ביחס לגזענות, תוך שהוא מפלס את דרכו למיינסטרים בהצלחה. נראה שמלבד השיקום הדנטלי שעבר, הצליח המוזיקאי להלבין גם את המסרים שלו, עד כדי כך שההופעות שלו משודרות בטלוויזיה הממלכתית. אמנם אסור לו להופיע במקומות כמו שוויץ או אמסטרדם (אם כי הוא הופיע ברוטרדם בשנים האחרונות), אבל בקרואטיה הוא ממלא היכלים של 40 ואפילו 60 אלף צופים. את ההשראה שלו הוא שואב כיום, לדבריו, מלהקות מטאל כמו AC/DC, נייטוויש ואיירון מיידן.

ואצלנו, זילבר אולי לא ממלא את בלומפילד, אבל לא מעט מעריצים נוהרים ל"בארבי". גם היפסטרים נאורים נהרו בשנים האחרונות ל"קיוסק משיח", שבינתיים נסגר, לחזות באיש ששר "כהנא צדק" ו"קונה רק מיהודים". הם אולי לא הצדיעו במועל יד, אבל הם בהחלט הצביעו ברגליים.

תגובות