תיאטרונטו 2014

לגדול רק עם אבא זה כמו לחיות בלונה פארק

כשחיים דרעי היה בן שבע מתה אמו, ואביו, צעיר אוהב חיים שחי את היום בלבד, נותר לבדו עם ילד לגדל. בהצגה "סינמה בלירה", שתעלה בתיאטרונטו, הוא מביט על הגבר ההוא באהבה ובחמלה ומשחזר את הילדות בהומור משוח בדוק של עצבות

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
תמר רותם

חיים דרעי שאל פעם את אבא שלו, "למה אתה כל הזמן צוחק?" והאב ענה: "חיים... כשאני מפסיק לצחוק, אני מתחיל לבכות". הילד, שהיה בבגרותו לאמן רחוב ולליצן, הפך את האמירה הזאת למוטו של חייו ושל האמנות שלו. ההצגה "סינמה בלירה" מאת דרעי ובהשתתפותו - שתעלה בתיאטרונטו בפסח (19-17.4, יפו העתיקה) - היא הזמנה להיכנס לראשו, לעולם שלם המאוכלס בדמויות, בקולות ובריחות של עיר ילדותו, יפו של שנות ה-60. זו יפו של בתי הקולנוע ושל החופים; יפו שבמועדוניה יפהפיות בשמלות מקסי חושפות כתפיים נשענות על זרועות גברים משופמים בעניבות. ומעל לבליל הקולות, בשפות שונות - של מסעוד, ספק קרוב ספק מכר המשפחה שתמיד נמצא ברקע, של מאמא סימי הסבתא, של השכנה שהילדים מכנים "פפה השמנה", של חיים הרומני - מתגבר קולו של האב. צ'רמר תאב חיים ובילויים, שנאלץ יום אחד להתמודד עם המציאות האפורה ולגדל ילד בן שבע לבדו, לאחר שאשתו מתה ממחלה. ממרחק השנים דרעי מביט על הגבר הצעיר שהיה אביו באהבה ובחמלה.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ