בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חנה מרון, 1923-2014. "ויוצאים, בלי לחזור, לפעמים"

כש"הוא הלך בשדות", ב-1948, היא נשארה עימנו, ושיחקה עשרות תפקידים קלאסיים, מודרניים, קומיים וטרגיים. אחת הגברות הראשונות ביותר של התיאטרון הישראלי, שאכן היתה "גדולה מן החיים" על הבמה וגם בחיים. קול ייחודי בצליל ובדברים שהשמיעה, מטעמם של אחרים וגם בשם עצמה

10תגובות

ועכשיו, הקול הזה נדם ולא יחזור. הקול ששר-דיבר בהצגת “פונדק הרוחות”, בשנת 1962, על בימת התיאטרון הקאמרי על כך ש”לפעמים, לפעמים, נשארים אנו פה קצת ימים, נחפזים, ועוברים והומים, ויוצאים, וחוזרים, לפעמים.” חנה מרון הלכה לעולמה, בבית חולים, מוקפת על ידי בני משפחתה. תמו תשעים שנות חיים, ו-86 שנים של פעילות אמנותית, מהם כמעט שבעים על במת התיאטרון הישראלי. זה לא היה, כמובן, רק הקול, אם כי הוא בהחלט היה סימן היכר בולט, עם גוון מחוספס מעט, שאי אפשר לטעות בו, שנשאר בזכרונם של הצופים הרבים ביותר שלה,...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו