תיאטרון הבובות שהולך בעקבות עמוס קינן בדרך לעין חרוד

כשצבי סהר פיתח את ה"פאפט סינמה", ז'אנר חדש של תיאטרון בובות מוסרט, הוא חשב על ירקות שיוצאים למסע בחלל. עכשיו, במופע "הדרך לעין חרוד", הוא יוצא עם הפאפט סינמה למסע אחר ומצליח להמחיש היטב את הדיסטופיה הזאת של עמוס קינן

תמר רותם
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
תמר רותם

הוא צועד במדבריות חול אינסופיים, בפרצוף נכלם, רגליו כושלות בין הגבעות. נוף ירחי שטוף באור כחלחל מקדם את פניו, והוא חולף על פני בתים עשויים נייר, והלאה משם בדרך לעין חרוד. "הדרך אל הקבוצה אינה קצרה ולא ארוכה", שרה רונה קינן ברקע בעצב. ואז זה קורה: קבוצת השחקנים המפעילים את הבובה הצועדת בחולות, צלמת הווידיאו המתרוצצת סביבם, המצלמות המעבירות את ההתרחשות אונליין למסך, הקריין המספר את הסיפור - כל זה כמו נמוג ברקע. הבובה, העשויה תיק חאקי צבאי מרובב, קמה לתחייה, והצופה המרותק מתמסר לתלאותיו של הגיבור על הבמה ועל המסך לחלופין. בד בבד עולה בו התהייה, איפה לעזאזל אותה עין חרוד הממשית וזו שבדמיון?

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ