כשיחזקאל לזרוב החליט להתמודד עם נושא השכול ביחד עם הקהל

הוא שחקן מוכר, אבל בעיבוד הלא שיגרתי שיצר לספרו של דויד גרוסמן "נופל מחוץ לזמן", מתגלה יחזקאל לזרוב לראשונה כיוצר תיאטרון מרתק מהשורה הראשונה. בראיון הוא מספר למה הוא לא חושש להקים את הקהל על הרגליים, ומה היתה המחמאה הגדולה ביותר שקיבל

תמר רותם
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
תמר רותם

האיש ההולך מתגעגע לבנו המת ורוצה ללכת אליו, לשם. יום אחד הוא מתחיל לצעוד סביב העיר והורים נוספים לילדים מתים מצטרפים למסע. ההליכה לשם, בהצגה "נופל מחוץ לזמן", על פי ספרו של דויד גרוסמן בתיאטרון גשר (ההצגות הקרובות ב–19-18.8) מזכירה את הציפייה ב"מחכים לגודו". איש מההולכים לא יודע למה או לאן הולכים; האם זה מקום או רק רעיון. שהרי הילד מת. ואין מה לעשות נגד סופיות המוות. ואולם, אם לרגעים נדמה שהאיש הולך לאבדון, בהמשך ההצגה עולה המחשבה שאולי זו דרכו לשרוד. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ