שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

"שיער": לרחף על ענני המ(רי)ח(ו)א(נ)ה

מחזמר כמו שצריך להפיק ולביים: בתנופה והשראה, בקצב, ברגש ובכיף. נכון שהמחאה כבר התמסדה והפכה ללהיט מסחרי, אבל זה לא אומר שהמסר התיישן

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

נתחיל מהשורה התחתונה: הפקת "שיער" בתיאטרון הקאמרי, בבימויו של משה קפטן היא מצוינת: מלהיבה ומרגשת במידה הנכונה, קצבית וקוהרנטית מבחינת הסגנון והעיצוב, מוזיקלית ומחאתית במינון הנכון, נרקדת ודרמטית במקביל. אני יכול להתאמץ ולמצוא חולשות, אבל למה?

ועוד משהו במבט מהסוף: זהו מחזמר־מחאה עוד מעט בן 50, וההפקה לא נותנת – בצדק – לשכוח נגד מה המחאה: נגד השגרה והמרובעות של העולם הבורגני המערבי בשם הסקס, הסמים והרוק'נ'רול, אבל בעיקר נגד אבדן חיים צעירים במלחמות מכל סוג – הצודקות והמיותרות. הבמה ממוסגרת בהמון מסכי טלוויזיה עליהם מוקרנות תמונות של מלחמות וקרבות בים, ביבשה ובאוויר, בלי יותר מדי זוועות, ועבודות הוידאו המעולות (יואב כהן ואדם לבינסון) מכסות לפעמים את הבמה כולה, ואלה לא יניחו לשכוח שזהו בידור, אבל זהו גם מסר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ