דור אלוני |

למה נסים אלוני מצליח דווקא בין אוהבי תיאטרון צעירים

בתיאטרון הרפרטוארי ממעטים להציג מחזות של נסים אלוני מחשש למיעוט קהל, אבל בה־בעת יותר ויותר יוצרים ושחקנים צעירים מגלים את יצירותיו. מה מוצא הדור הנוכחי בכתבי "המלך הגולה" של התיאטרון הישראלי?

יאיר אשכנזי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יאיר אשכנזי

"יש הצגות — נדירות — שבהן הכסף ממלא תפקיד משני. הצגות כושלות, הצגות אהבה. אהבה תמיד כושלת. אני יודע. אני אהבתי את אדי קינג". החודש לפני 40 שנה בדיוק השמיעה דמותו של הנביא העיוור וההומו תרזה (בגילומו הססגוני של השחקן ישראל בקר) את האמירה הזאת, סוג של נבואה שנשמעת כיום רלוונטית מתמיד, בהצגה "אדי קינג" שכתב וביים נסים אלוני בתיאטרון הבימה. ההצגה ההיא, שבה השתמש בחומרי הטרגדיה "אדיפוס המלך" מאת סופוקלס, עוררה פולמוס שבו נמתחה ביקורת לא רק על חוסר הבהירות של המחזה אלא גם על כך שאלוני, כיוצר במסגרת התיאטרון הלאומי, מבזבז כספי ציבור בהפקותיו הגרנדיוזיות ובחזרות הארוכות לקראתן.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ