למה באמריקה לא רוצים לצפות במחזות ישראליים?

הבמאי גיא בן אהרן מתגורר בבוסטון ומנהל שם את "הבמה הישראלית". בראיון הוא מסביר מדוע הציבור האמריקאי לא מתעניין במחזות ישראליים ולמה המיזם שלו לא קשור לציונות

יאיר אשכנזי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יאיר אשכנזי

באחד המסדרונות האחוריים של התיאטרון הקאמרי, שלרגע נדמה היה שאין ממנו מוצא, הרהר הבמאי גיא בן אהרן במחזה "גטו" מאת יהושע סובול. בן אהרן, מנהל "הבמה הישראלית" בבוסטון, שבה נערכות קריאות והצגות של מחזות ישראליים קריאות והצגות של מחזות ישראליים (בנפרד הוא מעלה גם מחזות אוסטריים, גרמניים ושוויצריים בתרגום לאנגלית, י"א), פגש באותם צהריים גשומים בשבוע שעבר את השחקנית אולה שור־סלקטר, ששבה לתיאטרון בתל אביב מהצגות בוקר של "גטו" בבימוי עמרי ניצן במודיעין. "מי רוצה לראות את 'גטו' על הבוקר?'", הוא תהה, לכאורה מבלי לזכור שזהו המחזה הישראלי המצליח בעולם, שהועלה ב-25 מדינות מאז בכורתו בברלין ובתיאטרון חיפה בבימוי גדליה בסר ב-1984, וזכה גם להפקות אמריקאיות. לצד תמונת ענק של חנוך לוין, עמוד תווך אחר במחזאות הישראלית שזוכה אף הוא להצלחה עצומה ברחבי העולם – אם כי בדומה לאחרים אינו מועלה רבות בארצות הברית – התגלתה היציאה מהמסדרון החנוק. אף שבן אהרן העלה בבוסטון גם מחזות של שני הענקים הללו, לוין וסובול, קשה להתעלם מהקושי העומד בפניו ובפני אחרים בכל הנוגע להבאת מחזות ישראלים אל הבמה האמריקאית.

תגיות קשורות:

תגובות