אולי המלט היה צריך לשאול: להיות פשוט או לא להיות

שלוש הפקות פשוטות שראיתי בשבוע אחד, "המלט" של תיאטרון הגלוב הלונדוני, "הרביעייה" של תיאטרון הספריה ו"המתחזקים" של תיאטרון החאן, מוכיחות כי לפעמים התיאטרון הכי מוצלח יכול להיות דווקא הכי הפשוט

מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ

הפקת "המלט" של תיאטרון הגלוב הלונדוני, שהוצגה לפני כשבועיים באולם 3 של הקאמרי בתל אביב, נפתחה כשכל שחקני הלהקה ניצבו על הבמה הקטנה. שניים מהם החזיקו בידיהם שני קרשים שהכתוב עליהם הצטרף לאימרה האנגלית two planks and a passion (שני קרשים ותשוקה).

קרשים אלה שימשו את השחקנים לסמן את ביצורי אלסינור, לתמונה הראשונה שבה מופיעה רוח אבי המלט. מקור האימרה עצמה, שמהווה גם שם של להקת תיאטרון לונדונית בימינו, הוא במה שאמר הסופר אלכסנדר דיומא על המחזות שלו, בהשוואה למחזות ויקטור הוגו. הדברים דווחו באנגלית, ב–1883, ולפיהם כל מה שדיומא זקוק לו על הבמה להעלאת מחזותיו זה "ארבע קוליסות, שני קרשים (הציטוט המקורי גורס boards ולא planks), שני שחקנים ותשוקה".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ