מיקי גורביץ' מגיב להאשמות: האינטימיות חיונית 
לעבודת התיאטרון

מנהלו האמנותי של תיאטרון החאן, מגיב לכתבה עליו שפורסמה ב"גלריה" ביום חמישי. הוא דוחה את הטענות כי הציג את עבודתו עם שחקנים כשיטה "טיפולית", מסביר מדוע נחוצים מפגשים אישיים עמם וסבור כי אחד האמצעים לשכלול יכולתם הוא מגע פיזי

מיכאל (מיקי) גורביץ'
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מיכאל (מיקי) גורביץ'

כתבתו של יאיר אשכנזי, "הרמת מסך בתיאטרון החאן" ("גלריה", 14.04), אינה מרימה מסך על תיאטרון החאן, אלא מקרינה עליו תמונות של זימה, ניצול ומניפולציות חשאיות. הכתבה, המציגה אותי כאישיות כוחנית ונצלנית, יכולה היתה לפתוח דיון מעמיק ורציני על עבודת התיאטרון, תכניה וקשייה. אבל לא זה מה שעניין את הכותב.

אמנות המשחק, ככל אמנות, עוסקת בחומרי המציאות והנפש. דרך העבודה שאני חוקר אותה כבר שנים רבות, והניצבת במרכז עבודתי התיאטרלית, עוסקת בקשר בין גוף לנפש. מעולם, לא במפורש ולא במרומז, לא הצגתי את עבודתי כדרך "טיפולית". אני עוסק בעבודת התיאטרון, שמטרתה לשכלל את יכולת השחקן, ולכן אין כל אפשרות להימנע מעבודה שהיא גם גופנית. אחד האמצעים הוא המגע הפיזי. העבודה הזאת אינה עוסקת במיניות. לא "מפגשים ליליים ונגיעות בשחקניות", בשפתו של העיתון, אלא מגע שמטרתו לעורר מודעות רגשית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ