ראיון פרישה |

"עד שהמסך עולה, כל הצגה היא הכי טובה שיש"

את קשריו בתחום אין טעם להכחיש, גם לא את שיוכו לאליטה. הצגות גרועות פגעו בו אישית, אבל הוא נפעם משפע הכישרונות בארץ. אחרי 42 שנים בתפקיד מבקר התיאטרון של ״הארץ״, מיכאל הנדלזלץ מרגיש שהוא מבין טוב יותר את העולם, ויש לו רק עצה אחת ליורשיו

איתי שטרן
איתי שטרן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
איתי שטרן
איתי שטרן

מיכאל הנדלזלץ איבד בחודשיים האחרונים שניים מחבריו הקרובים. ראשון ללכת היה יצחק לבני, מפקדה המיתולוגי של גלי צה"ל ומי שהכניס אותו לתחנה הצבאית כחייל עתודה. במשמרת של לבני הפך הנדלזלץ למבקר התיאטרון הלילי של התחנה. הוא שימש כזנבה של תוכנית התרבות ששודרה מדי יום בסמוך למהדורת חצות, שכללה לדבריו של הנדלזלץ "בעיקר זיוני שכל אינטלקטואליים ברמה הגבוהה ביותר". את שירותו הצבאי העביר עם חבר נוסף, אותו הכיר מימי התיכון — מיכה לבינסון. השניים שמרו על קשר הדוק מאז ועד מותו של לבינסון לפני כשבועיים. מותם של השניים, כך הוא אומר, היה טריגר משמעותי בהחלטתו לנטוש את עמדת מבקר התיאטרון של "הארץ" לאחר 42 שנים. "כשאנשים שליוו את עולמך הולכים לעולמם, אתה מבין שאולי הגיע הזמן לסגור את הפרק הזה", הוא אומר בחיוך. "אמשיך ללכת ולראות תיאטרון כל עוד יזמינו אותי. אבל כנראה שהגיע הזמן להפסיק עם הכתיבה".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ