אין דרך עדינה לומר זאת, העיבוד הבמתי ל"המסע המופלא לארץ המלים" — נכשל

הצגת הילדים מבוססת על ספרו הנהדר של רוביק רוזנטל. אך בניגוד לספר, הדמויות נטולות עומק ורצון דרמטי, והעלילה שטחית וחסרת משמעות. עם זאת, הצופה הקטנה בת ה–6 שהתלוותה אליי נהנתה

ננו שבתאי
ננו שבתאי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ננו שבתאי
ננו שבתאי

באמצע הלילה מתעוררים דורון ושירה, אח ואחות, לקול רעש שמגיע מכיוון הספרייה בחדרם. מתוך ערימת הספרים שנפלו על הרצפה, דורון פותח לראשונה את המילון, דרכו הוא ואחותו "נכנסים" ל"ארץ המלים". בארץ זו, כל מלה היא דמות בפני עצמה, הנולדת, כמו תינוק, מתוך "ערוגת העברית", וכל קבוצת מלים שוכנת במקום משלה, כמו למשל, "המלים המקוללות" החיות במערה, או "המלים הגבוהות", השוכנות בטירה מבודדת. הילדים מתוודעים לכמה "סיפורי חיים" של דמויות־מלים. המלה "אנדרלמוסיה" היא המפלצת שחוללה את הבלגן בחדרם, והיא מהווה איום על שאר המלים. בגלל שמקורה ביוונית עתיקה היא אאוטסיידרית שלא משתלבת בערוגה, דבר שמתבטא בשפתה הלא רהוטה. כמו כן, היא איבדה את בתה התינוקת בנסיבות לא ברורות ולכן היא זועמת ובהתאם לשמה, מחוללת אנדרלמוסיה: בלגן.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ