"איך לקום מכיסא": הערכים האמנותיים שנשכחו גרמו להצגה להיראות קלילה מדי

בהצגה "איך לקום מכיסא" של תיאטרון חיפה, המבוססת על סרטוני הדרכה עצמית, הקטעים ערוכים בצורה שנונה ואינטליגנטית. ולמרות שהנוער בקהל נהנה, היא לא יצירה שלמה

ננו שבתאי
ננו שבתאי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ננו שבתאי
ננו שבתאי

ההצגה "איך לקום מכיסא" עוסקת בעולם של ימינו, המקבל הדהוד מתמיד ודו כיווני מהמסכים: הרשתות החברתיות, יוטיוב ושאר הסוגות האינטרנטיות. ההצגה בנויה כקולאז' של דמויות וסצינות, המתבססות על סרטוני הדרכה אמיתיים שיצרו אנשים ברחבי העולם, ומדגימים איך להתאפר, איך לנקות את הבית ועוד.

בעולם זה, שבו אתה כביכול יותר קיים כשאתה מצולם ונצפה על ידי זרים, יש בדידות הכרוכה בחיים שבהם המסך נהפך לחברו הטוב ביותר של האדם. הרצון להראות כמה אתה מאושר, מצליח ויפה, כשלמעשה פעולת הצילום העצמי כרוכה בהסתרה ובשקר מסוים, רק מקצין את הפער בין מה שיש במציאות לבין מה שרוצים להראות שיש. במציאות החברתית־תרבותית הזאת השאיפה המרכזית היא לקבל כמה שיותר "לייקים". מאחר שזאת מציאות מדומה, הרצון הזה נהפך למין תיאבון הרסני שבו ככל שאתה מקבל יותר פידבקים חיוביים הדבר רק מגביר את הרעב למגע אמיתי, כי במרחב הווירטואלי אתה בעצם ניזון מ"מזון" מזויף, לא מזין או מתגמל באמת.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ