"אף אחד לא סיפר את הסיפור המזרחי שלנו. אז אני מספרת אותו בעצמי"

ההצגה החדשה של הבמאית והיוצרת חנה וזאנה גרינולד, "בלוק 30", מראה שההזנחה והשתקת ההיסטוריה מתקיימות גם כיום

אינס אליאס
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אינס אליאס

"לא נעים לספר, אבל אם עושים חישוב מהיר מתברר שבבלוק 30, שהפך לערד 14 והיום ליצחק צוקרמן, יש 64 דירות. ובכל דירה יש משפחה שהיא אומללה בדרכה שלה, אם לצטט רוסי אחר. ומתוך 64 המשפחות כמעט שליש הרוסות לגמרי. אתם בוודאי שואלים מה ההבדל בין אומללה להרוסה, אז אומללה זה אומר שאין לה כסף, והרוסה — שהיא מנסה להשיג אושר בדרכים לא חוקיות, והסוף אומללות גדולה עוד יותר. אז במשפחות ההרוסות תמצא נרקומן, אלכוהוליסט או גנב או רמאי או סתם אלימות. ויש גם משפחות חוקיות לגמרי. אבל לא נעים לספר על זה. רק נגיד שלמרות הכל המשפחות היו חמות. חום אנושי. אמיתי אוריגינלי. כזה שאפשר לחוש. ובכלל את החום האנושי הזה אפשר למצוא רק פה, ולא בשיכוני צמרת בצפון. שם אולי יש להם הכל, אבל הם באמת אומללים" (מתוך "בלוק 30" מאת נפתלי שם־טוב).

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ