שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

היריבות והאהבה הגדולה: הגורל המשותף של שתי הדיוות הגדולות של התיאטרון הישראלי, אורנה פורת וחנה מרון

שתיהן היו במשך עשרות שנים הדיוות של תיאטרון הקאמרי, אבל אחת היתה פתיינית, עממית יותר, עם חוש לקומדיה, האחרת שחקנית מדויקת מאוד, מלכותית. במשך השנים ואפילו לאחר מותן 
הן נתפשו כמתחרות מרות, אבל סיפור חייהן – על הבמה ומחוץ לה — מגלה אינספור נקודות חיבור וקווי דמיון: הסיפור של חנה מרון ואורנה פורת, מגרמניה הנאצית ועד שיחות 
הטלפון של שנותיהן האחרונות

יאיר אשכנזי
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורנה פורת וחנה מרון
אורנה פורת ןחנה מרון

בחורף 1995, בדיוק לפני 20 שנה, עמדה אורנה פורת להגשים חלום: הטרגדיה השייקספירית "המלך ליר" תוכננה לעלות בהבימה בהשתתפותה בתפקיד ליר ועם חנה מרון בתפקיד השוטה המלווה אותו. המפגש הבימתי המסקרן בין השתיים, 34 שנים לאחר ששיחקו יחד שתי מלכות יריבות ב"מרי סטיוארט" מאת פרידריך שילר בקאמרי, התעתד לאפשר לפורת לגלם את התפקיד שייחלה לו כל חייה, ולקהל — לחזות במפגש מחודש בין שתי המלכות של התיאטרון הישראלי. במשך שעות ישבה פורת בסלון ביתה ברמת חן עם המתרגם, פרופ' אברהם עוז, צללה לעומק הטקסט והתכוננה היטב לדמות המונומנטלית. מנגד מרון, שנהגה לשקול בכובד ראש כל תפקיד שהוצע לה, היססה ארוכות והתלבטה אם הקונספט המוצע, שבמרכזו ליהוק שתי נשים לתפקידים גבריים, הוא לרוחה. לבסוף החליטה לוותר על ההצעה. "שקלתי לעשות את זה כי הבמאי (הולק פרייטג, שעבד קודם לכן עם שתיהן בנפרד) ביקש ממני ואחר כך התחרטתי", סיפרה אז ל"הארץ", "האמת היא שלא התלהבתי מהרעיון, וככל שחשבתי יותר לא נראה לי שאשה תגלם את התפקיד הזה". פרייטג ניסה לשכנע את מרון לשנות את עמדתה, לשווא. משגם לא הצליח להרכיב אנסמבל שחקנים גדול ומרשים, כפי שרצה, הודיע להנהלת התיאטרון על ביטול ההפקה, מהלך שלדבריו מסב לו צער עד היום. גם פורת, מטבע הדברים, התאכזבה קשות. "פרייטג והתפאורן ארזו את מקט התפאורה וחזרו לגרמניה. אורנה היתה מאוד פגועה", נזכר המתרגם עוז, "אם ההפקה היתה יוצאת לפועל היא היתה עושה תפקיד אדיר שהיה נזכר לדורות".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ