מה קורה כשהאמנות מגויסת למען אינטרסים חשוכים וזרים?

על בימת הקאמרי מקבל המחזה "מפיסטו", לפי הספר שנכתב עם עליית הנאציזם, משמעויות אקטואליות במיוחד. בראיון עם היוצרים והשחקנים עולה שוב ושוב שמה של שרת התרבות. "העובדה ששמה 'סיבוני' לא נותנת לה מונופול על המהפכה הצודקת שהחלה לפניה", אומר איתי טיראן

איתי טיראן ב"מפיסטו"
איתי טיראן ב"מפיסטו". "המציאות תמיד מתכתבת עם החזיונות הפרועים ביותר"צילום: ז'ראר אלון
יאיר אשכנזי
יאיר אשכנזי

צקצוקים קולניים ואנחות "אויש" נשמעו בשבוע האחרון בקרב צופי ההצגה "מפיסטו" בתיאטרון הקאמרי נוכח המראה שנגלה לעיניהם בפתח המערכה השנייה. על הבמה ניצבה שורת מתלים אחידה בתיאטרון הלאומי בברלין, ועליה מעילים שחורים שאליהם נקשר סרט צלב קרס אדום. הנאצים עלו זה מכבר לשלטון והנדריק הפגן, כוכב תיאטרון הפריפריה וליברל בדעותיו, נענה להצעה להצטרף לשורות התיאטרון ולשרת את תרבות הפיהרר. על במה זו יגשים את חלומו לגלם את מפיסטו, התגלמות השטן שפאוסט מוכר לו את נשמתו. לא היה קל לקהל לקבל את המעבר החד של הפגן, בגילומו של איתי טיראן, משחקן שאפתן ומרוכז בעצמו במערכה הראשונה לכלי שרת במערכה השנייה. גם ההצדעות במועל יד והמארשים הגרמניים ברקע לא מקלים על התהליך.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ