שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

"1984" מגיע למרתף בלב תל אביב

בתקופה שבה מתלהט הדיון על אובדן הפרטיות ועל עובדות אלטרנטיביות, נדמה כי אין עיתוי מתאים יותר להציג עיבוד בימתי ל"1984" של אורוול. האם הצגתו בהבימה, בהפקה חדשה, יכולה להשפיע על הצופים להבין כיצד יכול להיראות עולם שיתבסס על שמירת פרטיות?

יאיר אשכנזי
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אלכס קרול (מימין) ואורי הוכמן ב"1984
אלכס קרול (מימין) ואורי הוכמן ב-1984צילום: ז׳ראר אלון

עם כיבוי הטלפון הנייד לפני תחילת הצגת "1984" חשתי שניצלתי כשהצלחתי לחמוק מעיני האח הגדול של ימינו. גוגל לא זיהה שאני בתיאטרון הבימה בתל אביב, ולא הציע לי לצלם תמונות במקום ולתייג אותן. האם אולם הבימרתף שמתחת לקומת הכניסה לתיאטרון הוא שטח ללא מעקב ומחוץ לטווח הראייה של האח המודרני, כמו החדר האחורי בחנות העתיקות של צ'רינגטון במחזה, שבו עוד חיים להם בנחת ערכי הפרטיוּת והאהבה? ייתכן, אבל באותם רגעים זיהיתי חיבור מסוים ומיידי בין מצבי לבין זה של וינסטון סמית, גיבור הרומן הדיסטופי מאת ג'ורג' אורוול והמחזה שנכתב על פיו (בגילומו של אלכס קרול), שקיבל את פני הצופים במרכז הבמה, בין קוביות שקופות המכילות פריטים היסטוריים כגרמופון ותקליטים, שקוע ביומנו בדבקות נוסטלגית. "במובנים רבים אני חש כמו וינסטון, משום שכל אחד נלחם איך שהוא יכול", הודה קרול לאחר ההצגה, "אם זה להתחיל לכתוב יומן כשהדבר אסור ובין אם להתחיל לשחק בהצגה, מה שאולי עדיין מותר — אבל אולי גם זה רק למראית עין, כחלק מאיזו תוכנית כוללת. אלה החרבות שלי: ההצגות, התיאטרון, האמנות".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ