למה אני אוהב את נעמי שמר ואיך הפכתי את חייה להצלחה בהבימה - תיאטרון - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה אני אוהב את נעמי שמר ואיך הפכתי את חייה להצלחה בהבימה

לכתבה
יהלום ושחקני המחזה (מאחור): "השכיחו שהיא היתה אשה משוחררת. בשלב מסוים העריצו אותה, שמו אותה על אנדרטה ואחר כך התחילו לכעוס שהצוואר שלהם תפוס" מגד גוזני

המחזמר החדש על חיי נעמי שמר ממלא אולמות ובקהל בולטים חובשי כיפות סרוגות. אבל המחזאי גיורא יהלום, מעריץ ותיק, אומר שהדימוי הלאומי של שמר מחמיץ את האהבות הפרועות שלה ואת היותה יוצרת נועזת הרבה לפני שאייתו כאן "פמיניזם"

49תגובות

"הדבר הראשון שאילפנו את עצמנו ככותבי המחזה היה להפסיק להתייחס לנעמי שמר כאל מיתוס ולהתחיל לכתוב אותה כבנאדם, כי בבנאדם אתה מתאהב, אבל אם אתה מעריץ מישהו אתה מקסימום יכול לאהוב את ההילה שלו", אומר גיורא יהלום, שכתב יחד עם אורן יעקבי את המחזמר החדש "סימני דרך", שמוצג זה כשבועיים בתיאטרון הבימה וממלא אולמות, ואף יפתח בינואר הקרוב את חגיגות המאה להיווסדו של התיאטרון. ואכן המחזמר, המחולק לארבעה פרקי חיים, חושף גם צדדים פחות מוכרים בחייה של היוצרת הגדולה: הפרק ראשון, בו מגלמת רוני דלומי את שמר, עוסק בילדותה בקבוצת כנרת, שממנה הצליחה לצאת בקושי ללימודי מוזיקה בתל אביב. בפרק השני נחשפת דמותה של שמר...

קבלו גישה מלאה לכל תכני הארץ באתר ובסמארטפון

הרשמה לניוזלטר

מה קראתם השבוע? הירשמו עכשיו לדיוור הארץ ספרים

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות