שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

"הן לא אמהות שכולות, אך הקרקע עדיין נשמטה מתחתיהן"

שלושה גברים ניצבים על במה כמעט עירומה ומדקלמים את מלותיהן של אמהות לחיילים בצוק איתן — כיצד התעלמו משאר בני הבית ועד המחשבות על ירידה מהארץ. לרגל עליית ההצגה "אמהות, שלוש", נפגשו לראשונה הנשים והשחקנים לשיחה על הורות, מלחמה ואמנות

מיה אשרי
מיה אשרי
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
כוכבי "אמהות, שלוש". מימין: שגיא טל, יוני גרין ויחיעם ברקו
מיה אשרי
מיה אשרי

"התחושה שנקרע ממני הילד שלי, ואף אחד לא סופר אותי, אתה מבין? כי אף אחד לא שואל אותי אם לקחת אותו או לא, אף אחד לא מבטיח לי שום הבטחה. אף אחד לא אומר לי יהיה בסדר, ההיפך. ההיפך, אני בכלל לא חלק מהסיפור".

שתי דקות אחרי שהמוזיקה התחילה והחזרה נפתחה, ענת טריוקס, תושבת עוטף עזה שיושבת באולם, כבר מנגבת את הדמעות. זו לא היתה הפעם היחידה. אחר כך אמרה שלמרות איך שזה נראה — היא דווקא לא אדם שבוכה הרבה. לצדה יושב בעלה מיכאל. מאחוריה צפרה רגב מקיבוץ גבים שבדרום, ועמה בתה שקד. צפרה דווקא לא בוכה, אלא מתעמקת בנשימה עצורה במה שקורה על הבמה. "הדמעות קיימות, הן בדרך", היא תבטיח מאוחר יותר.

תגובות