"מחכים לגודו" בתיאטרון יפו: הצגה מלבבת, מרגשת וחזקה מאוד - תיאטרון - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"מחכים לגודו" בתיאטרון יפו: הצגה מלבבת, מרגשת וחזקה מאוד

לכתבה
מימין: מנשה נוי, רסאן אשקר, מוראד חסן ודורון תבורי. הקונספט הערבי־יהודי מלאכותי מעט, אך ההצגה מצליחה להמריא מעליו ולהכילו בו זמניתרדי רובינשטיין

אף שהקונספט הערבי־יהודי נדמה בהתחלה כמלאכותי מעט, ההפקה החדשה של "מחכים לגודו" בתיאטרון יפו היא חוויה תיאטרונית חיה מאוד ומלאת כישרון

10תגובות

שני דברים יש לומר, בתחילה, כשמתייחסים להצגה "מחכים לגודו", המוצגת כעת בתיאטרון יפו. ראשית, זהו אחד המחזות החשובים ביותר של מאה ה–20, יצירה שכל בן תרבות חייב להכיר. שנית, ההפקה הנוכחית היא מעין שחזור של הצגה שנחשבת "מיתולוגית", שביים אילן רונן ב–1984 בתיאטרון חיפה. "מחכים לגודו" הועלה לראשונה בפריז ב–1953 ונחשב למחזה מכונן בדרמה המערבית המודרנית ולמחולל של תיאטרון האבסורד. במחזה הזה הצליח סמואל בקט להגיע לתמצית מזוקקת של האבסורד שבקיום האנושי. התמצית הזאת מתבטאת בכל האלמנטים המרכיבים את המחזה, כשלכל אלמנט יש משמעות הקשורה בחוסר התכלית של הקיום האנושי. מקום ההתרחשות הוא מין דרך שוממה, לא מעוגנת...

הרשמה לניוזלטר

מחוברים לעולם התרבות, הבידור והפנאי? הירשמו כעת לעדכון היומי

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות