בהצגה הזאת, "אייל גולני ההורס" ו"מיכל בקטנה" נאנסים על הבמה

אונס, עירום ודגל ישראל: גם כשעידית הרמן, מייסדת תיאטרון קליפה, ובמאי הפרינג' אריאל ברונז, גיבור שערוריית הדגל, חוזרים 400 שנה אחורה ומעבדים את "חלום ליל קיץ" של שייקספיר, הפרובוקציות כבר בפנים

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
קאסט "חלום ליל קיץ בחלל". מימין: קזויו שיונורי, אור לב־ארי, רעות רבקה, אריאל ברונז, זיו בראשי, גל וולינץ. יושבים: ארם רבינוביץ׳, עודד צדוק.
קאסט "חלום ליל קיץ בחלל". מימין: קזויו שיונורי, אור לב־ארי, רעות רבקה, אריאל ברונז, זיו בראשי, גל וולינץ. יושבים: ארם רבינוביץ׳, עודד צדוק. מתיחת הגבולות של אלימות מיניתצילום: גוני ריסקין

ויליאם שייקספיר כנראה לא הכיר את "אייל גולני ההורס", "מיכל בקטנה", "בוב הבמאי", "גל גדול" ו"סמי הרמאי", אבל הדמויות האלה מככבות ב"חלום ליל קיץ בחלל", ההפקה החדשה של תיאטרון "קליפה" על פי מחזהו.

"קליפה", שהבמאית והמנהלת האמנותית עידית הרמן ייסדה ב-1995 עם בן זוגה המנוח דימיטרי טולפנוב, אמנם ידוע כתיאטרון פרינג' אקספרימנטלי, חתרני ומופרע מטבעו, אבל נראה שהמציאות התרבותית המפוחדת ששוררת כעת בישראל חילחלה היטב גם אליו. "אנחנו לא נמלטים מהצנזורה אפילו בתוך הבית הקטן הזה", מודה הרמן, "וזו לא רק צנזורה עצמית. אני כל הזמן מצנזרת את אריאל ברונז, במאי הבית שלנו שביים איתי את 'חלום ליל קיץ בחלל', וגם המשתתפים בהצגה מצנזרים אותי".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ