על הרצף חיים־מוות־חיים: 20 שנה למותו של חנוך לוין

הוא היה מבריק ונשכני, טראגי וקומי, גס ומעודן, בז לחיים אך ניסה לתקן אותם ועיסוקו האובססיבי במוות יצר רושם שלו זה לא יקרה. היום לפני 20 שנה מת חנוך לוין. מה הפך אותו לחשוב ביוצרי התיאטרון בארץ ולנודע ברחבי העולם

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
חנוך לוין. היה אפשר לצפות שיצירתו תעניק לו חיסון חד פעמי, חד אנושי ומוחלט, מפני המוות
חנוך לוין. היה אפשר לצפות שיצירתו תעניק לו חיסון חד פעמי, חד אנושי ומוחלט, מפני המוותצילום: פסי גירש
ננו שבתאי
ננו שבתאי

היום לפני 20 שנה חנוך לוין מת. כמחזאי הגדול ביותר בארץ, היה זה טבעי שהדיווח על מותו פתח את מהדורות החדשות באותו יום. אלא שחוץ מהדיווח ברבים, שהוא דיווח עובדתי, נדמה לי שמבחינה רגשית עובדת מותו לא רק נגעה ללב והעציבה אנשים רבים, אלא גם הפתיעה והממה קרובים לו, ורחוקים; הקוראים, הצופים, יוצרי התיאטרון, במאים ושחקנים מקצועיים, סטודנטים צעירים, ונערים ונערות שמבצעים מונולוגים שלו במבחני כניסה למגמות תיאטרון.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ