המחזאית והשחקנית פִדאא זידאן מייצגת דור חדש של דרוזים שמזדהים עם הפלסטינים

מותם של שניים מאחיה בעת שירותם הצבאי, והחברוּת של משפחתה בפורום המשפחות השכולות הישראלי־פלסטיני, יצרו אצל יוצרת התיאטרון בת העדה הדרוזית פדאא זידאן קונפליקט זהות. לרגל עליית הגרסה העברית של "בסוף האביב", ההצגה שכתבה ובה היא משחקת, זידאן מתארת את החיים החצויים בין שכול ישראלי להזדהות עם הפלסטינים ומסבירה למה ההצגה שלה מרגיזה (ומרגשת) את כולם

יאיר אשכנזי
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
פידאא זידאן (משמאל) וסיואר עואד
פדדא זידאן (משמאל) ובמאית ההצגה סיואר עואד. אחריות מוסרית כלפי צעירי העדהצילום: שלומי מוצפי

מאז שפִדאא זידאן נולדה, ב-1989, בכפר הדרוזי בית ג'אן שבגליל העליון, יום ההולדת שלה נחגג בעיתוי מורכב וקשה לבני המשפחה. בת הזקונים הזאת באה לעולם בסוף האביב, מעט אחרי המועד שבו מציינים בארץ את יום הזיכרון לחללי צה"ל, בהם שניים מארבעת אחיה. אחיה הבכור נהרג לפני שנולדה ולכן לא זכתה להכיר אותו. המזכרת היחידה שנותרה לה ממנו היא מחברת מלאה בתמונות ובכתבות על כוכבי קראטה ואגרוף, ובראשם ברוס לי ורוקי בלבואה. את אחיה השני, שחקן שהופיע בהזדמנויות שונות בבית ג'אן, שכלה כשהיתה בת שש, וממנו נותרו לה בית בובות ארוז שקנה לה וזיכרון הנטיות התיאטרליות שלו.

תגובות