ציפי פינס הפכה את בית ליסין להצלחה מסחרית, אבל באיזה מחיר?

מנהלי מוסדות תרבות כמעט־נצחיים אחרים כבר הוזזו ממקומם, אבל בבית ליסין נראה שציפי פינס, המכהנת כמנהלת הכל־יכולה כבר 26 שנים, לא מתכוונת לפנות את הכיסא. היא הפכה מועדון הסתדרותי קטן לאחד משלושת התיאטראות הגדולים בישראל, אך במחיר של בחירות אמנותיות רדודות, ניהול ריכוזי ודורסני וחנופה בוטה לקהל. עם חנוכת המשכן החדש של בית ליסין, עולם התיאטרון המקומי נחלק בין אלה שחושבים שאין לה תחליף לאלה שמייחלים לראות אותה יורדת כבר מהבמה

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ציפי פינס. "מי יבוא אחרי?"

בערב שבת לפני שבועיים סערה תעשיית התיאטרון המקומית בעקבות פרסום תחקירים על העוולות שביצעה לכאורה הנהלת התיאטרון הלאומי הבימה כלפי שחקנים ועובדים. ואולם, הדרמה התקשורתית הזאת נותרה מחוץ לבניין המחודש של בית ליסין בפינת הרחובות דיזנגוף ופרישמן בתל אביב, שהיה גדוש צופים: מי להצגה המוזיקלית "אפס ביחסי אנוש" (על פי סרטה של טליה לביא) ומי לדרמה "קופסה שחורה" (על פי ספרו של עמוס עוז). קצת לפני השעה 21:00 התרוקנה המבואה ובפתח עמדו שניים ושוחחו בשלווה ניכרת: במאי "אפס ביחסי אנוש" עידו רוזנברג ומולו המנהלת – האדמיניסטרטיבית והאמנותית – של בית ליסין זה 26 שנים, ציפי פינס. לא היה אפשר שלא לתהות אם פינס נזכרה באותו ערב בניסיונה, אי אז לפני כ–15 שנה, להתמנות לניהול הבימה — ניסיון שנתקל בהתנגדות חריפה ובאמירות כמו "אנחנו צריכים לצאת לרחובות כדי שהמינוי הזה לא יצליח" (איציק ויינגרטן) ו"פינס אינה ראויה לעמוד בראש מוסד תרבות" (אורנה פורת).

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ