"בקאמרי שיחקו כמו בני אדם. בהבימה חשבו שהם מטורפים"

איש לא חזה שלהקת המערכונים הקטנה שנולדה כאלטרנטיבה ל"זקנים מהבימה" תהפוך למוסד מוביל. במלאת לו 75, אנשי תיאטרון הקאמרי נזכרים בימים שבהם "קומדיה" הפסיקה להיות מלה מגונה, שחקנים הדיחו את ההנהלה וכוכבי טלוויזיה טרם פלשו לבמה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
תיאטרון הקאמריצילום: תומר אפלבאום
איה חיות
איה חיות

השנה היא 1944. תל אביב היא כבר מרכז תרבותי שוקק, וכל המי ומי מעוניינים לבלות בבתי הקפה שלה ובמופעי הקברט שהיא מציעה. בתקופה זו שני תיאטראות בולטים מתנהלים זה לצד זה בעיר, "הבימה", שבעתיד יזכה לתואר התיאטרון הלאומי, ו"האהל", ששעריו ייסגרו כעבור 25 שנה. בקיץ של אותה שנה מחליט הבמאי יוסף מילוא (פפו) לגייס ארבעה שחקנים — אברהם בן יוסף, בתיה לנצט, רוזה ליכטנשטיין וימימה מילוא (אשתו) — להקמת "להקת מערכונים" שתהווה אלטרנטיבה צברית לתיאטראות הקיימים, שהושתתו על המורשת הסובייטית. איש מהם לא חשב שתוך שנים אחדות הם יהפכו לתיאטרון מוביל כמו השניים האחרים. לבטח לא חלמו שב–2019 יחגוג התיאטרון הקטן הזה 75 שנה להיווסדו.

תגובות