בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חנוך לוין בפולנית: היהודים לא סבלו מספיק?

מחזותיו של חנוך לוין עמדו במרכז אירועי התיאטרון בפסטיבל "ארבע תרבויות" בפולין - שתי גרסאות מוצלחות ואחת מביכה במיוחד

5תגובות

לודז', העיר התעשייתית שבמערב פולין, מקיימת מאז 2002 פסטיבל שכותרתו "ארבע תרבויות". הפסטיבל מרכז בכמה ימים בחודש ספטמבר אירועים מכל תחומי האמנות, כולל הבינתחומית, המייצגים את ארבע התרבויות המרכיבות את העיר, על פי אוכלוסיותיה: הפולנית, הגרמנית, הרוסית והיהודית. השנה נוספה לפסטיבל כותרת משנה, "רבי-אמנים", כדי להצדיק את ייצוג התרבויות על ידי אמנים בולטים שלהן.

את הצד המארח ייצג המשורר צ'סלב מילוש, שהשנה מלאו 100 שנה להולדתו. ספר הכולל את מבחר הפיליטונים שפרסם בשנות חייו האחרונות בעיתון הפולני "גזטה ויבורצ'ה" יצא לאור לאחרונה, ועורך העיתון, אדם מיכניק, התארח בערב לזכרו של מילוש. התרבות הרוסית והסובייטית - ומי כמו הרוסים והפולנים יודעים להבחין בין השתיים - יוצגה על ידי ערבי-זמר הקורעים את הנשמה, בביצועם של בריטונים מרגשים. רב-אמן גרמני של אמנויות ההופעה והגוף אמור להופיע בשבוע הבא.

מטבע הדברים והמוצא שלי, העניין העיקרי שלי היה בייצוג היהודי. במוזיאון המקומי נערכה תערוכה של המאייר והקריקטוריסט היהודי-פולני ארתור שיק. בישראל מכירים בעיקר את ההגדות לפסח שאוירו על ידו. הפולנים זוכרים אותו גם בזכות הקריקטורות הפוליטיות האנטי-נאציות בימים שלפני מלחמת העולם השנייה. אבל מלבדו, עיקר הייצוג היהודי בפסטיבל הזה היה על טהרת האמנות הישראלית.

יאנוש שימנסקי

במרכז אירועי התיאטרון של הפסטיבל - ובעצם כל ההיצע התיאטרוני שלו - ניצבו מחזותיו של חנוך לוין. באופן לא לגמרי מפתיע, לאור הנימה הפולנית ומצלולי שמות הדמויות במחזותיו המוקדמים, הפולנים מגלים עניין רב במחזותיו. "קרום", בבימויו של קז'ישטוף ורליקובסקי, נחשב הצלחה גדולה בפולין ולהיט בפסטיבלים בעולם. אפילו בישראל כבר התארח.

ההצגה הראשונה של לוין שזכיתי לראות בפסטיבל זה היתה "רצח", בביצוע תיאטרון נובי מלודז', בבימויו של נורברט רקובסקי. מחזה זה, אותו ביים עמרי ניצן בתיאטרון הקאמרי ב-1998, הוא פוליטי, ונטוע באופן ברור בהוויה הישראלית-פלסטינית. הוא מתחיל בחיילים ההורגים נער פלסטיני והם על סף התעללות בגופתו, ונמשך בהופעת אבי הנער במקום, בהודעה המבשרת על סיום הלחימה ותחילת השלום, בחתונה של זוג ישראלי צעיר שהאב הפלסטיני רוצח אותם - משוכנע שהוא נוקם את רצח בנו - בהתפוצצות מטען חבלה בשכונה ישראלית ובלינץ' שמבצעות זונות בפועל ערבי המזדמן למקום.

במציאות הישראלית שלפני 15 שנים, בתחילת דמדומי הסכם אוסלו, היתה משמעות ברורה לסיפור הזה על מעגל הרצח שגובר על הפוליטיקה. באופן מוזר למדי, התיאטרון הפולני מגלה עניין דווקא במחזה זה.

הגרסה של לודז' היא השלישית של המחזה הזה בפולין. כמובן שהפן הפוליטי של המחזה מעוקר בפולין. החיילים שבמערכה הראשונה נראו לי כאנשי שירותי הביטחון הפולנים מהסוג שדיכא את פעילי סולידריות בראשית ימיה, בימי המשטר הקומוניסטי. הנער ההרוג היה ילד ממש. כל הלהקה המעולה נמצאה על הבמה כל הזמן, כששלוש השחקניות וששת השחקנים המעולים מחליפים דמויות ותלבושות לעיני הקהל, והילדים, בקולות מלאכיים, מביאים את בשורת השלום והמלחמה המתחלפים שוב ושוב.

מאז הבכורה בפברואר, תיאטרון נובי העלה את ההצגה פחות מעשר פעמים. זו השיטה הרפרטוארית הנהוגה בפולין. ניכר היה בבמאי והשחקנים שהם נוהגים כבוד והערכה בטקסט של לוין, כיאה ליצירת מופת של משורר שכל מלה שלו חשובה, תוך ניסיון כן למצוא את המסר האוניברסלי בפולחן המוות שבמחזה. המבט המעוקר מן הישראליות של הבימוי היה עבורי מאוד מעניין, ובמיוחד רגע הדממה כשבסוף ההצגה ירד האור. נדמה שזה היה אותו שקט של קהל שנותר תחת הרושם, והוא מהסס אם להפר את קסם התיאטרון ברעש מחיאות הכפיים. אבל אולי זה רק בעיני רוחי, והם פשוט לא הבינו שזה נגמר.

אסכולת ה"למה לא"

למחרת צפיתי ב"סוחרי גומי", בהפקה פרטית של תיאטרון "אימקה", בבימויו של ארטור טישקביץ'. המחזה הזה של לוין הועלה בארץ שלוש פעמים, ונדמה היה לי שאי אפשר להפתיע אותי בביצוע הטקסט הזה, על הרוקחת בלה ברלו, שמהססת אם לבחור ביוחנן צינגרבאי, הבא לקנות אצלה קונדומים, ויש לו חיסכון של 60 אלף לירות (אבל הוא לא יכול להרשות לעצמו לקנות דירה), או את שמואל ספרול, שמחזיק בידיו ירושה מאביו, סטוק של עשרת אלפים קונדומים אותם הוא מוכן למכור לצינגרבאי בהנחה.

והנה, הבמאי והשחקנים הכינו לי שתי הפתעות. האחת היא כשליהקו לתפקיד הרוקחת את השחקנית אלכסנדרה פופלבסקה, התגלמות של נשיות ארוטית המפעילה את שני הגברים - לוקש סימלט בתפקיד צינגרבאי וינוש חביור בתפקיד ספרול, שניהם מצויינים, כל אחד בדרכו - ובכל זאת לא מצליחה להיחלץ מהמבוי הסתום של אי היכולת להתפשר.

ההפתעה השנייה היתה בעיבוד המוסיקלי של יאצק גרודזיין. שלושת השחקנים, עם מיקרופונים צמודים לפניהם שאפשרו להם משחק אינטימי בחלל הגדול יחסית (שהיה בעבר אולפן הסרטה), היו גם זמרי רוק לעת מצוא, וליוו את עצמם בגיטרה חשמלית וקלידים. הקהל הפולני נהנה ונלהב מהמחזה, ובצדק.

הבכורה בה התגאה הפסטיבל, שהיתה אמורה להשלים טריו של מחזות לוין בפולנית, עלתה בתיאטרון על שם יאראץ', הגדול והייצוגי בתיאטרוני לודז' (עיר של כמיליון תושבים, שיש בה גם בית אופרה ותיאטרון מוסיקלי) - אך התגלתה כאי הבנה מביכה. בפרסומים נכתב כי שמה של ההצגה "מפלי מים" והיא מבוססת על "מלאכת החיים" של לוין. בפרסומים לקראת ההצגה ובתכנייה נמסר שהבמאית אגניישקה אולסטן, כוכבת צעירה ומבטיחה בתיאטרון הפולני, כללה במחזה גם אלתורים של השחקנים על נושא המחזה.

מי שמכיר תיאטרון גרמני בן זמננו יודע שיש אסכולה לפיה הבמאי הוא כוכב ההצגה, בעוד הטקסט של המחזה הוא לא יותר מנקודת מוצא שניתן לעשות עמה הכל - לקצר, להוסיף, לערוך, לשנות ללא הכר. אבל גם בדמיון הפרוע ביותר לא תיארתי לעצמי שאפשר לטעון בפרסומים כי מדובר בהצגה על פי מחזה ספציפי של חנוך לוין, ובמשך הערב כולו, לאורך כשעה וחצי, ישתמשו בכעשר שורות בלבד מהמחזה.

הבמה נראתה כמין מועדון לילה, והשחקנים רצו, רקדו, רבו, ושרו. נכון, רוב הזמן דובר על זוג שהיה נשוי זמן רב והם אינם מסוגלים לשאת זה את זו, ונכון שהשחקנים פנו זה אל זו בשמות הדמויות של לוין; אבל חוץ מזה זו היתה עוד הצגה מאסכולת ה"למה לא". כשעולה השאלה "למה הצגתם את זה ככה?" התשובה היא בדרך כלל "למה לא?". לא, לא שאלתי את הבמאית. אמנם שוחחנו לפני ההצגה, אבל אחריה נמלטתי לפני שישאלו אותי על דעתי.

החדש של אתגר קרת

מארגני הפסטיבל ארגנו גם שיח על יצירתו של חנוך לוין, ועל העניין של התיאטרון הפולני בו. את הצד האקדמי בדיון ייצגו פרופסור אנה קוליגובסקה-קוז'נייבסקה, מומחית לתיאטרון יידי בפולין ולתיאטרון פולני, שהודתה שלמרות המעלות שהיא מוצאת ביצירתו של לוין, היא מתקשה להבין מה מהנה בה. ד"ר זהבה כספי, מאוניברסיטת בן גוריון שבנגב, הציגה בשיח את הגרסה הפולנית לספרה על יצירתו של לוין, "היושבים בחושך", שמבוסס על עבודת הדוקטורט שלה וראה אור בעברית לפני שנים מספר. אני לא יכול להצביע על מונוגרפיה על מחזאי פולני שראתה אור בעברית.

בפולנית ראה אור גם כרך עבה ובו שמונה מחזות של לוין בתרגום פולני. על האתגר שבתרגום לוין לפולנית סיפרו בשיח שניים מהמתרגמים: דובר שגרירות ישראל בפולין, מיכאל סובלמן, שהיה ראשון מתרגמי לוין לפולנית ותרגם את "רצח"; ואגניישקה אולק, שלמדה עברית ותרגמה בין היתר את "סוחרי הגומי" ו"מלאכת החיים", והוסיפה גם ספר ביוגרפיה ומאמר על לוין ויצירתו. דני טרץ', ידידו של לוין, מפיק כמה מהצגותיו ומעורכי כל כתביו - הביא לשיחה סיפורים מאחורי הקלעים, קטעי וידיאו נדירים (של לוין הרוקד כדי להדגים לשחקנים במהלך חזרות על "ההולכים בחושך"), ופרטים על הטיול שערך עם לוין בפולין, למקומות הולדת הוריו.

השחקנית ליליאן ברטו, אלמנתו של לוין, היתה אורחת הפסטיבל. גם עבורה זה היה ביקור שורשים, שכן היא ביקרה בלודז' בבית בו נולדה סבתה. כמו כל מי שמכיר את יצירתו של לוין, גם ברטו היתה מופתעת, לא לטובה, מאי-הצגת "מלאכת החיים", ואני מניח שבקרוב יתקיימו דיונים על שלילת הזכויות להצגת המחזה על ידי התיאטרון הפולני.

אם לוין היה כוכב הפסטיבל רק ביצירתו, הרי אתגר קרת היה כוכב הפסטיבל גם ביצירתו (הוא סופר פופולרי מאוד בפולין) וגם בנוכחותו. לצערי לא הצלחתי להגיע לפגישת הקהל הפולני אתו, אותה תרגם והנחה מיכאל סובלמן. הפגישה נערכה במועדון הבית של הפסטיבל, קפה-בר אהוד על אמני לודז' ששמו "הארון".

למחרת ראיתי כותרת של דיווח על האירוע ב"גזטה ויבורצ'ה": "אתגר קרת: בילדותי רציתי להיות זונה שתויה". בגוף הידיעה, לצד דברים מרתקים אחרים שאמר קרת על כתיבה ועל ישראל, היה הפירוט הבא: קרת סיפר שבילדותו הוריו היו בודים עבורו סיפורים. הסיפורים של אביו, שהיה שליח האצ"ל באיטליה אחרי מלחמת העולם השנייה, התרחשו בהרבה מקרים בבית זונות. קרת סיפר ששאל את אביו "מה זה זונה?", והתשובה שקיבל היא "זו אישה שיודעת להקשיב לגברים". וכששאל מה זה להיות "שתוי", נאמר לו ש"אנשים שתויים הם עליזים". המסקנה של הילד אתגר קרת היתה: "אני רוצה להיות זונה שתויה".

כך יצא שהזדמן לי לטוס יחד עם קרת לארץ באותו מטוס. שאלתי אותו אם כבר סיפר את הסיפור הזה בישראל. הוא אמר שלא. אז הנה, יצא לי אפילו "סקופ" מפסטיבל ארבע התרבויות בלודז'.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו