בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המלך ליר מת והוא חי בניו יורק

שלוש הפקות חדשות ל"המלך ליר" השייקספירי הן חלק מהחזרה לקלאסיקה בעונת התיאטרון הנוכחית בניו יורק. בתפקידים הראשיים: כוכבי קולנוע וטלוויזיה דוגמת סם ווטרסטון, קווין ספייסי ודיאן ויסט

תגובות

המלך העצוב ביותר של שייקספיר ישוטט שוב בשדה הבור בסתיו, יישא קולו אל איתני הטבע ויבקש את מותו במכת ברק, כשתעלה ההפקה החדשה של "המלך ליר" בתיאטרון פאבליק בנובמבר, בכיכובו של סם ווטרסטון. הניו יורקרים ירגישו אולי שהמלך הזקן ומוכה השיטיון, המקלל את האלים, מסתובב אצלם בשכונה לא מעט בזמן האחרון. אפשר אפילו לומר שהוא נהפך לדמות מוכרת בעיר, כמו חסר הבית שבפינה שמדבר אל חוצנים ומשליך פירות רקובים על העוברים ושבים.

פרשנותו של ווטרסטון למלך ליר תהיה השלישית שעולה על הבמות בניו יורק בחצי השנה האחרונה, בעקבות שתי הפקות בריטיות מיובאות: הגרסה של דרק ג'קובי בהפקת דונמר ויירהאוס (שהועלתה באקדמיה למוסיקה בברוקלין במאי), ו"המלך ליר" של תיאטרון רויאל שייקספיר שהוצגה בקיץ, עם גרג היקס בתפקיד הראשי. רק לפני ארבע שנים גילם איאן מקקלן את המלך ליר באקדמיה בברוקלין (בהפקה אחרת של תיאטרון רויאל שייקספיר), וכריסטופר פלאמר חבש לראשו את אותו כתר מיוסר בלינקולן סנטר ב-2004.

מה קורה פה? היו ימים שבהם מי שלא התגורר בסטרטפורד אפון אייבון, עיר הולדתו של שייקספיר, נאלץ לחכות שנות דור עד שראה טרגדיה של שייקספיר בהפקה חדשה, חשובה ועטורת כוכבים. ואילו עכשיו המלך ליר (כמו המלט ומקבת) מבקר בעיר בתכיפות שבה מבקרות ויולטה, מימי וסקרפייה במטרופוליטן אופרה.

ניו יורק טיימס

ולא רק המלכים השייקספיריאנים מוכי הגורל חוצים בימים אלה את שדה הראייה שלנו בתכיפות הולכת וגוברת. העונה הנוכחית שופעת דמויות מוכרות מפרקים אחרים של הספרות הדרמטית, שנראו בסביבה לאחרונה רק לפני כעשר שנים ועכשיו מקבלים חיים חדשים בגילומם של פרשנים חדשים (ורצוי גם מוכרים בזכות עצמם).

עם השחקנים המחכים מאחורי הקלעים נמנים פיליפ סימור הופמן, שיופיע בתפקיד הראשי ב"מותו של סוכן" של ארתור מילר (בבימויו של מייק ניקולס, בהפקה שתעלה בברודוויי במארס); דיאן ויסט בתפקיד רנבסקאיה קלת הדעת והאימפולסיבית מ"גן הדובדבנים" של צ'כוב (בהצגה שתעלה בסתיו ב"קלאסיק סטייג' קומפני"); קים קטראל בתפקיד אמנדה המכשפה, שנישואיה רעועים, ב"חיים פרטיים" של נואל קאוורד (תעלה לבמה בברודוויי בנובמבר); קווין ספייסי יגלם את ריצ'רד השלישי, המלך הפסיכופט של שייקספיר (באקדמיה למוסיקה בברוקלין, בתחילת השנה האזרחית הבאה); ובלייר אנדרווד יגלם את הדמות שתעשיית חולצות הטי חבה לה רבות - סטנלי קובלסקי מ"חשמלית ושמה תשוקה" של טנסי ויליאמס (המתוכננת לעלות בברודוויי באביב הבא).

גם מחזות שעדיין לא קנו להם מקום של כבוד בפנתיאון הקלאסיקות האלמותיות זוכים לגרסאות מחודשות ביעילות שיש הטוענים שהיא מוקדמת מדי. סינתיה ניקסון (המוכרת, כמו קטראל, בעיקר מסדרת הטלוויזיה "סקס והעיר הגדולה") חוזרת לברודוויי בינואר בתפקיד המורה המטפיסית לספרות, הנאבקת במחלת הסרטן, ב"Wit", דרמה מאת מרגרט אדסון שזכתה בפרס פוליצר והיתה להיט באוף ברודוויי בסוף שנות ה-90. ואילו השחקנית טיין דיילי מילאה את האולמות בתיאטרון פרידמן בקיץ האחרון בתפקיד מריה קאלאס ב"מאסטרקלאס" של טרנס מקנאלי, מחזה שעלה לאחרונה בברודוויי לפני 14 שנה.

ניו יורק טיימס

מעורר תקוות

יש מי שיראה ברשימה הזאת סיבה להתאבל על דלילותם של מחזות חדשים ועל היעדר דמיון ואומץ מצד מפיקי התיאטרון. זו טענה שיש לה על מה להסתמך, בהחלט. אבל לפני שנענוד סרטים שחורים על הידיים, הרשו לי לומר שהרעיון לצפות שוב במחזות שראיתי, בכמה מקרים, עשר פעמים, אינו מעורר בי - ואני מניח שגם לא ברבים מחובבי התיאטרון עמיתיי - תחושת דז'ה וו ועייפות, אלא, למעט כמה יוצאי דופן (ולא אדרדר לנקוב בשמותיהם) - דווקא התרגשות.

אני מתכוון לאותה התלהבות שמרגיש חובב האופרה המושבע ששומע כי דיווה נערצת עומדת לשיר את טוסקה, נניח, או את ברונהילדה, או שחש חובב ספורט ששומע כי שחקן גולף צעיר ומבטיח צפוי להתייצב על המסלול בטורניר פבל ביץ'. היתרון של התיאטרון בעל הרפרטואר המחזורי האינסופי הוא שהוא מאפשר לנו לראות אמני במה גדולים מנסים את כוחם בתפקידים שיכולים להיחשב לרמה אולימפית (לגלם את ליר או את המלט קשה בוודאי לא פחות מאשר להשתתף בקרב-עשר).

אנחנו עלולים להתאכזב, כמובן, אבל ייתכן גם שמזומנת לנו תחושת ההתחדשות המתעוררת כשאנו נאלצים לבחון מחדש תפקיד או אמן שחשבנו שאנחנו מכירים היטב (עברתי את החוויה הזאת פעמיים ביחס לקייט בלנשט - פעם כשגילמה את בלאנש ב"חשמלית ושמה תשוקה" ב-2009, ושוב בחודש שעבר, כשראיתי אותה במרכז קנדי בוושינגטון, בתפקיד ילנה בהפקת תיאטרון סידני של "הדוד וניה" של צ'כוב).

אמנם התאכזבתי מהפקת הנשיונל תיאטר של "גן הדובדבנים" בלונדון בקיץ; ואף על פי כן אני מצפה בקוצר רוח לראות מה יעשה תיאטרון הקלאסיק סטייג' באותו מחזה. ויסט, כשהיא במיטבה, מפליאה לגלם רכות קשוחה (וההיפך. אני זוכר אותה ב-1984, בתפקיד דמותה של מרילין מונרו ב-"After the Fall"). ואם נדמה שפיליפ סימור הופמן בן ה-44 צעיר מכדי לגלם את וילי לומן מ"מותו של סוכן", די אם נזכור שדסטין הופמן היה בגיל זה כשאחז בידו את תיק המסמכים החבוט של איש המכירות ב-1984. כבונוס, אמונד (שאשמח לראות אותה משחקת כל דבר, אפילו דומינו) תהיה רעייתו האמיצה של וילי, לינדה, תפקיד שיצרה בברודוויי מילדרד דאנוק (ושיחזרה ביעילות אליזבת פרנץ, לצד בריאן דנהי ב-1999).

אני גם יכול לדמיין את אמונד בתפקיד שונה לגמרי, בתפקיד הבת הדכאונית והממורמרת ב"Other Desert Cities", הדרמה המעולה של ג'ון רובין בייץ על מחלוקת בין-דורית, שתעלה בברודוויי בעונה הנוכחית בהפקה של לינקולן סנטר. את התפקיד הזה, שגילמה בשלמות באוף ברודוויי אליזבת מרוול, תגלם רייצ'ל גריפיתס, שהוכיחה את יכולתה במשפחה בלתי מתפקדת כשגילמה את ברנדה ב"עמוק באדמה". ג'ודית לייט מחליפה את לינדה לווין בתפקיד האלכוהוליסטית התורנית. אני משתוקק לראות גם את הליהוק החדש הזה. אני יכול לדמיין ימים שבהם "Other Desert Cities" יצטרף לרפרטואר הנצחי. אולי יום אחד האחיות פנינג יוכלו להיות האחיות הלוחמות שיגלמו בהפקה הקרובה לייט וסטוקרד צ'נינג.

ווטרסטון בתפקיד ליר מעורר בי תקוות. התקוות האלה אינן מסתמכות על השנים הרבות שבהן הוא מגלם את התובע הזועם ג'ק מקוי ב"חוק וסדר" הטלוויזיונית, אלא על התפקיד המפתיע והמרהיב שמילא בדמות פולוניוס ב"המלט" בסנטרל פארק לפני כמה שנים. כך או כך, ווטרסטון הלך והתבגר עם שייקספיר. בנעוריו גילם הן את המלט והן את בנדיק (מ"מהומה רבה על לא דבר") בתיאטרון הפאבליק.

במחשבה שנייה, שלושה מהשחקנים שגילמו את ליר באופן בלתי נשכח - מקקלן, ג'קובי ופלאמר - גילמו פעם גם את המלט בהפקות מפורסמות. לא שראיתי אותם בתפקיד הזה - אבל כמה הייתי רוצה לראות אותם. זה יתרון נוסף לרפרטואר מחזורי אינסופי: מי שחי זמן ארוך די הצורך יראה שחקן עובר - ומתבגר - מהמלט לליר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו