בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ג'ון ליתגו - שחקן אופי הכלוא בגוף הלא נכון

הוא היה שותף לדירה של אל גור, בגד באשתו עם ליב אולמן וגילם חייזר ב"מפגשים מהסוג האישי". אבל בספר הזיכרונות שלו, ג'ון ליתגו מתאר עצמו קודם כל כשחקן אופי

4תגובות

ג'ון ליתגו ידוע בעיקר כשחקן המגלם דמויות של טיפוסים מוזרים וחריגים: פיסיקאי פסיכוטי ב"הרפתקאות בוקארו בנזאי", מרצה קולג' חייזרי בסיטקום "מפגשים מהסוג האישי", ולאחרונה הרוצח הסדרתי מטיל האימה ארתור מיטשל בסדרה "דקסטר" של רשת שואוטיים. עם מבנה גופו הגדול והמגושם ופניו הארוכים והחידתיים, ליתגו מצליח ללא מאמץ, על המסך או על הבמה, להיראות כמו יצור מוכה פאניקה הכלוא בגוף הלא נכון.

אבל במפגש פנים אל פנים, ליתגו, שמחזיק גם ברזומה מכובד של גילום דמויות קונוונציונליות ובעיסוק צדדי בהקלטת מוסיקה לילדים, הוא נורמלי עד כדי אכזבה. ספר הזיכרונות החדש שלו, "Drama: An Actor's Education", מתאר בסגנון חינני ושקול את חייו, שכעת, אחרי כמה פניות לכיוונים הלא נכונים, הם מאושרים ומסודרים במיוחד.

בשיחה עמו ב"ג'ו אלן", מקום המפגש של רובע התיאטרון בניו יורק, הוא מדבר על ג'ורג' מילר, שביים אותו בקטע ב"אזור הדמדומים: הסרט". לדבריו, מילר התעקש פעם כי לדמות שהוא מגלם מוכרח להיות פצע הרפס.

אי-פי

ליתגו מתענג בבירור על הצד הטכני של המשחק. מאפריל הוא יככב בברודוויי ב"The Columnist", המחזה החדש של דייוויד אובורן על העיתונאי האמריקאי ג'וזף אלסופ, והוא כבר החל לחשוב על המבטא שבו ישתמש ועל השאלה אם הוא צריך לרדת במשקל כדי לשחק את אלסופ בצעירותו ולהוסיף ריפוד ככל שהדמות מתבגרת. "ג'ון הוא גילום מושלם לחלוטין של האדם הזה מבחינה פיסית", אומר במאי המחזה, דניאל סאליבן. "המזג שלו מושלם לתפקיד. הוא גם אלגנטי וגם בעל טווח רגשי ענקי, ויש לו את הקול הזה, של הרווארד".

מקריאת הזיכרונות מתבהרת בחירתו של ליתגו, בן 65, להיות שחקן: היתה לו ילדות תיאטרלית בסגנון המאה ה-19. אביו, ארתור ליתגו, היה שחקן נודד ובמשך זמן מה שימש מנהל אמנותי של תיאטרון מקארטר בפרינסטון שבניו ג'רזי.

ליתגו החל להופיע בהפקות של אביו בגיל שנתיים, ובבית הספר היסודי כבר ידע לתזמן צחוק ולהתאפר בעצמו. אבל אביו מעולם לא הצליח מספיק כדי שהמשפחה תכה שורש והיא החליפה מקומות מגורים רבים. ליתגו נזכר שהמקום שבו הוא באמת למד לשחק לא היה על הבמה של אביו, אלא בבתי הספר השונים. "אין סיכוי שלא תלמד להיות שחקן אם אתה עובר כל כך הרבה פעמים", הוא אומר. "אתה תמיד משחק בפני קהל, ורוכש את אמונו רק כדי לשמור על השפיות שלך".

אחרי התיכון עבר ליתגו ללמוד בהרווארד, שם היה חלק מחבורה מיוחסת שכללה שותפים לדירה כמו אל גור וטומי לי ג'ונס, המלחין ג'ון אדמס, הבמאי טרנס מאליק והשחקנית סטוקרד צ'נינג. הוא התכוון להיות צייר, אבל שינה את מסלולו לאחר שזכה למחיאות כפיים סוערות כשהשתתף בהפקה סטודנטיאלית של אופרטה מאת גילברט וסאליבן. "20 השניות האלה שינו הכל", הוא כותב.

נושא מרכזי בספר הזיכרונות שלו הוא התרמית. ליתגו כותב על תחושה שמלווה אותו כאילו הוא הערים על מוריו וחבריו לכיתה במשך שנות ה"זליג" שלו בתיכון, והוא מתאר כיצד, בזמן לימודי התיאטרון במסגרת מלגת פולברייט, שאותה קיבל בלונדון בשנות ה-60, הוא חמק מגיוס לצבא, כשהעמיד פנים שהוא משוגע.

הוא מתוודה בספר שבשנות ה-70, כשהיה עדיין נשוי לאשתו הראשונה, מרי ייגר, הוא ניהל רומנים עם שחקניות שכיכבו לצדו בברודוויי, כולל קשר ארוך ומייסר עם ליב אולמן. הוא מייחס את ה"מהפכה המינית של איש אחד" הזאת לשנות התבגרות מעוכבות ועצורות.

ליתגו שוקע בהרהורים, ואז מצטט את המלט: "אני באופן אישי ישר ממוצע, אבל בכל זאת יכולתי להאשים את עצמי בדברים כאלה שעדיף היה אילו אמי לא ילדה אותי" (תרגום: דורי פרנס). ליתגו מוסיף: "לכולנו יש סודות ושקרים. משחק במיטבו הוא רמייה".

ספר הזיכרונות מסתיים בשלב שבו ליתגו נמצא עדיין בברודוויי - המקום שבו זכה בשני פרסי טוני - ולפני התפקידים בסרטים ובטלוויזיה שבעקבותיהם התפרסם. כשהוא מדבר על תפקידיו המאוחרים והחריגים, הוא אומר: "זה הרושם הקבוע שאני עושה על אנשים. אני ברשימה הקצרה של האפשרויות כשמחפשים אנשים ממש מוזרים. אבל אני מרגיש כשחקן אופי, ושחקני אופי מוכנים ומסוגלים לעשות כל דבר, להיות שונים לחלוטין מעצמם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו