מי המנהל של ההצגה

מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ

זהו אחד המחזות הראשונים של פינטר, מלפני 61 שנים, שבמידה רבה תרם להגדרת סגנונו המוקדם: דמויות שהקהל והן עצמן נמצאות רוב הזמן במבוכה לגבי מניעי פעולתן, מתמודדות בתוך סיטואציה שרירותית, שמתחילה משום מקום ומתפזרת לשום מקום. במקרה הזה מדובר בבית מתפורר שבו מתגוררים שני אחים (אם כי זה לא לגמרי ברור), האחד מופנם ושקט והשני מוחצן ואלים, והומלס קשיש שמובא לשם. הדמות שלו, למרות סימני השאלה הרבים סביבה, היא יחסית יותר ברורה: הוא רוצה להישאר במקום ולכן מסכסך ומתמרן בין האחים. מה הם רוצים ולמה ברור הרבה פחות, למרות שיש ביניהם מין רוטינה שבנויה על משחק כוחות עדין שבסופו הם מתאחדים מול מי שבא מבחוץ.

שלושת השחקנים מטיבים לנצל את הדינמיקות המשתנות בין הדמויות. יצחק חזקיה מדויק ומפורט, מחליף מהלכי מצב רוח בין התרפסות להתנשאות, וההומלס שלו מעוצב כעלוב שבעלובים (בחירה לא הכרחית). עודד לאופולד הוא מיק האלים ואלון דהן הוא אסטון המופנם, ושניהם מרתקים, אם כי אותי היה מעניין לראות כל אחד מהם בתפקיד האחר, הפחות טבעי להם.

השניים יוצקים חיים בדמויות האלה והיחסים ביניהן. אלא שהמחזה הזה עדיין צריך להתרחש במציאות בימתית מסוימת, וכאן יש לי הרגשה שהעניין הזה עניין פחות את הבמאי יוסי פולק-פסטרנק. התוצאה היא שבין תמונות יחסים מעניינות ניבעים נתקים שלא נראים נובעים מהסיטואציה הדרמטית, אלא יותר ממבוכה של החלטות בימוי.

המשחק הפארסי עם התיק אולי שייך להתרחשות, אבל אני מודה שהתקשתי להבין את הצורך בתנועות באלט סמליות של עודד לאופולד-מיק למוזיקה של צ'לו בהתחלה, או טקס סמלי-מסתורי של אלון דהן-אסטון עם נורה חשמלית בסיום. פינטר כתב מחזה קצר עם שלוש מערכות ובכל אחת מהן שלוש תמונות, והמעברים ביניהם היו מהוססים ומרושלים. הרושם שלי היה שאולי עלילת המחזה היא מאבק על ניהול הבית, אבל המשחק הטוב סבל מאי בהירות רבה מדי בניהול ההצגה.

התיאטרון הקאמרי מעלה את "מנהל הבית" מאת הרולד פינטר בתרגום אהוד מנור. בימוי: יוסי פולק-פסטרנק

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ