בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

במערב יש חדש? על המחזמר "בוני וקלייד"

פרנק ויילדהורן ספג קיתונות בוז על מחזות הזמר הכושלים שהלחין. האם המחזמר החדש שלו יציל את שמו או שיסתום עליו סופית את הגולל?

תגובות

כשהמחזמר "Wonderland", שהופק בברודוויי בתקציב של 16 מיליון דולר, נכשל במאי האחרון לאחר שהמבקרים הניו-יורקים קטלו פעם נוספת את עבודתו של המלחין פרנק ויילדהורן, נדמה היה שההצגה הבאה שלו, "בוני וקלייד", היא מתכון בדוק לכישלון. כמה מהמשקיעים נסוגו מהשקעתם במחזמר שהיה אמור לעלות בברודוויי, ואחרים הקטינו את התחייבותם מ-250 אלף דולר ל-25 אלף דולר. כך מספרת אחת המפיקות הבכירות של ההצגה, קתלין רייט.

"'Wonderland' פשוט הרסה אותנו, אף פעם לא ראיתי שתופעה כזאת זולגת מהצגה להצגה", אומרת רייט, שהיתה גם מפיקה בהצגות המאכזבות המוקדמות יותר של ויילדהורן, ובהן גרסת המחזמר של "סקרלט פימפרנל".

"לא יכולתי להאשים את המשקיעים על שהם נבהלים, לנוכח הכישלונות של פרנק בברודוויי, אבל המוסיקה שהוא כתב ל'בוני וקלייד' מעולה ולכן הצלחנו בסופו של דבר לגייס את הכסף", אומרת רייט על המחזמר הזול יחסית, 6 מיליון דולר תקציבו, שעלה אתמול. "עכשיו תור המבקרים. אני מתפללת שישמרו על ראש פתוח בקשר לפרנק".

ניו יורק טיימס

רייט ושותפיה ב"בוני וקלייד" הם מן הסתם מאמינים נלהבים בוויילדהורן, אמן שנוי במחלוקת. זה המחזמר השביעי של ויילדהורן בברודוויי מ-1995, מספר שיא של הפקות שלא זכו לתמיכת המבקרים והוכיחו רווחיות נמוכה, אף שהמשקיעים מרוויחים מהפקות של הצגותיו מעבר לים. ועם זאת, מפיקי "בוני וקלייד" עמדו לצדו של ויילדהורן בקיץ ובסתיו החולפים, כשבכירים בברודוויי וחובבי מחזות זמר לא היססו לשאול, בבלוגים ובשיחות קוקטייל, למה ירצה מישהו להשקיע כסף בעוד מחזמר של פרנק ויילדהורן.

התשובה, לדברי כמה מהמפיקים, היתה שהמשקיעים ישבו והקשיבו למוסיקה של "בוני וקלייד" מבלי לדעת את זהות המלחין, ומיד הביעו את נכונותם לכתוב המחאות למימון הפקה. כשהתברר להם שהמלחין הוא ויילדהורן נאלצו המשקיעים להשקיט את הספקות שהטילו בטעם המוסיקלי שלהם עצמם ולהתכונן להתייצב כנגד אומרי הלאו האוטומטיים.

"רבים מהמפיקים הוותיקים לא רצו להצטרף אלינו בגלל המוניטין של פרנק, והם חשבו שהשתגעתי כשהצטרפתי", אומר ג'רי פרנקל, מפיק נוסף של "בוני וקלייד", שהרוויח כסף וזכה בפרסי טוני על גרסות מחודשות שהפיק לא מכבר ל"כלוב העליזים" ול"שיער". "אך מפיקים משקיעים כסף במוסיקה לתיאטרון שעוררה בהם תגובה רגשית, משום שהם מגלים שהם מזמזמים אותה ומדמיינים שגם הקהל יאהב אותה. כולנו שמענו את המוסיקה של ההצגה וניצבנו מול הברירה - לבטוח בתחושת הבטן או לפחד מהדעה הקדומה נגד המלחין".

אין מי שחרד יותר מוויילדהורן עצמו, איש בן 52 שמעיד על עצמו שהוא "משוקם כמעט לגמרי מקיץ קשה" אחרי "Wonderland", עיבוד עדכני ל"אליס בארץ הפלאות" שהוא כתב לו פסקול פופ ודיסקו.

ויילדהורן אמר בראיון שההחלטה להפיק את "בוני וקלייד" לא נבעה משיקולי כסף - הוא מולטימיליונר שעשה את הונו בשנים של כתיבת מוסיקה ומהפקות מחוץ לגבולות ארצות הברית - אלא דווקא משיקולים של כבוד. הוא מאמין בעבודתו, אבל לדבריו לא רצה שבניו, בני 26 ו-12 יראו אותו מובס, והוא מקווה שהפסקול הבלוזי של "בוני וקלייד" ימצא חן בעיני הקהל - וגם בעיני המבקרים. ההצגה כבר הוצגה בהצגות הרצה בלה ג'ויה שבקליפורניה ובסרסוטה שבפלורידה, וזכתה לביקורות מעודדות, ובהפקה בברודוויי משתתף כוכב מבטיח, ג'רמי ג'ורדן ("Newsies"), בדמות קלייד, התפקיד הראשי.

לשאלה מניין נובעת עמידותו משיב ויילדהורן מיד, "מאבא שלי". הוא מוסיף: "אבי היה ספורטאי נהדר בילדותו, והוא חלם לשחק כדורסל. אבל במלחמת קוריאה הוא חלה בטרשת נפוצה ונאלץ לוותר על רוב חלומותיו. הוא נכנס לעסקי המו"לות של מגזינים ופירנס את אמי, את אחותי ואותי בכבוד. הוא ואמי רקדו כל הזמן, הם אהבו את זה, אבל יכולתי לראות שהוא סובל מכאבים.

"הוא מת לפני שנתיים", אומר ויילדהורן ומשתתק לרגע כדי להתגבר על ההתרגשות. "אבל הוא לא ויתר לעצמו אף פעם. אני חושב שממנו ירשתי את מוסר העבודה שלי, ואת הכוח לא להתייאש".

כמו כלבלב אבוד

מאז עבר מלוס אנג'לס לניו יורק ב-1988, ויילדהורן ישב ליד הפסנתר וכתב יותר מחזות זמר מקוריים לברודוויי משחיבר כל מלחין אמריקאי אחר. הוא אוטודידקט במוסיקה (יש לו תואר בהיסטוריה מאוניברסיטת דרום קליפורניה), ובא לחוף המזרחי בהזמנת ג'יימס נדרלנדר האב, איל ההפקה והתיאטרון ששמע כמה מהשירים שחיבר ויילדהורן למחזמר "ג'קיל והייד" שהועלה בברודוויי ב-1997 ועדיין נחשב ללהיט הגדול ביותר שלו.

נדרלנדר ביקש מרייט, אחת המנהלות הבכירות שלו הממונה על גיוס משקיעים להפקות, לצייד את ויילדהורן במשרד ו"להושיב אותו לכתוב את ‘ג'קיל' וגם את ‘סקרלט פימפרנל', שנדרלנדר ניסה לפתח", מספרת רייט.

היא התיידדה עם ויילדהורן, שאף שהתעשר מכתיבת שירים לוויטני יוסטון, לטרישה יירווד ולאחרים, היה "כמו כלבלב שהלך לאיבוד בניו יורק". הוא כתב בעיקר בעזרת פסנתר הבייבי-גרנד בדירתה (רייט היתה בעבר נשואה לזמר והשחקן ג'ון רייט), והשניים נהגו לאכול יחד ארוחות ערב ולשתף זה את זה ברעיונות לפרויקטים עתידיים.

גטי אימג`ס

ויילדהורן כתב כמה שירים משלו למחזמר "ויקטור ויקטוריה" מ-1995 והמבקרים קטלו את רוב תרומתו - אבל כוכבו דרך במלוא זוהרו ב"ג'קיל והייד" ב-1997. ההצגה זכתה לפופולריות בקרב הקהל והוצגה במשך שלוש שנים וחצי, אבל המבקרים התייחסו אליה בזלזול; היא זכתה בארבע מועמדויות לפרס טוני, לרבות המחזמר הטוב ביותר, אבל הפסקול של ויילדהורן לא נכלל בהן. המוסיקה שלו היתה מועמדת לטוני פעם אחת, ב-1999 על "The Civil War".

כמה מהמבקרים שיבחו את המנגינות הנעימות והאקלקטיות שלו, שנעות בסגנונן בין פופ, סול, בלוז וג'ז, אך רבים אמרו שוויילדהורן מתקשה להמחיז רגעים תיאטרליים במוסיקה ולשזור את שיריו בתוך הסצינות, ושטעמו וניסיונותיו המזדמנים בכתיבת מלים אינם אחידים ברמתם. צ'רלס אישרווד, שביקר את "Wonderland" מטעם "ניו יורק טיימס", באפריל האחרון, היה אחד המבקרים הרחומים יותר. הוא כתב שהפסקול של ויילדוהרן הוא "הגשה מיומנת של סגנונות פופ שונים"; אבל הוסיף שהיעדרותו של ויילדהורן מברודוויי מאז "דרקולה", להיט מ-2004, "לאו דווקא עוררה מריטת שערות רבתי".

גדול ביפאן

רייט סבורה ששמו של ויילדהורן ניזוק בחלקו מהחלטות שקיבלו מפיקים כמוה במשך השנים. היא וחבריה המפיקים היו צריכים להיות מעורבים יותר בבימוי ובעיצוב של "סקרלנט פימפרנל", לדבריה, אך לא עשו זאת משום שחששו שמא יודלף לתקשורת שההפקה בקשיים. מחזמר כושל אחר, "The Civil War", כך אומרים ויילד והיא, החל כאורטוריה, אבל התפתח למחזמר בהנחייתו של הבמאי הוותיק מברודוויי ג'י זאקס (זאקס, מצדו, אמר בראיון שאיש לא אמר לו מעולם ש"The Civil War" נועד להיות אורטוריה, והוסיף, "היא בוחרת בדרך הקלה באמירה הזאת", בלוויית איחולי כל טוב לוויילדהורן).

ויילדהורן אינו מאשים איש בצרותיו בברודוויי, שעומדות בניגוד מוחלט לפופולריות העצומה שנוחלת עבודתו באירופה ובאסיה, בייחוד ביפאן. ויילדהורן הוא איש נמרץ ולדבריו הוא סבור ש"בוני וקלייד" יעשה חיל הרבה יותר מהצגותיו האחרות משום שלא חיבר את השירים במנותק משאר היוצרים - כפי שנהג לעשות קודם לכן - אלא עבד בצמוד להם כדי לשלב את המוסיקה בסיפור.

"אני חושב שההצגה הזאת יכולה להיות להיט, אני באמת חושב כך", אומר ויילדהורן. "בדרך כלל העוזרים שלי שומרים עלי ואומרים, ‘פרנק, אל תקרא את העיתונים, אל תקרא את הבלוגים'. אבל עד כה הם אומרים, ‘לא, זה בסדר. אתה יכול לקרוא'". *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו