בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אכלו ושתו: ראיון עם במאי האופרה מהגוני עמרי ניצן

"עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני" מאת קורט וייל וברטולט ברכט מועלית בהפקה חדשה. לדעת הבמאי היא נותרת רלוונטית גם בימינו

7תגובות

מהגוני היא עיר הזויה, אי שם במדבר באמריקה - המחזאי הגרמני ברטולט ברכט הגה אותה בגרמניה של סוף שנות ה-20; עיר תענוגות אכזרית שאלוהים שלה הוא הכסף והמציאות בה היא סקס, זלילה, שתייה והימורים; ייסדה אותה רועת זונות בעלת ראש מסחרי ושמה בגביק. האופרה "עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני" מספרת את תולדות העיר. גיבור הסיפור הוא ג'ים, חוטב עצים מאלסקה שבא למהגוני עם כיסים מלאים כסף, מנהל מעין יחסי אהבה עם הזונה הבכירה ג'ני, מתרושש לגמרי בגלל רגש אנושי חברי ומוצא להורג בגלל חוב פעוט על ויסקי.

את ההפקה החדשה עשה הבמאי עמרי ניצן, מקצוען ותיק עתיר דמיון (הוא ביים באופרה הישראלית גם את "שיקוי האהבה", "אותלו", "מסע אל תום האלף" ו"הילד חולם"). לדעתו, הביטוי "עיר תענוגות" אינו לגמרי קולע, הוא מעדיף להגדיר את מהגוני "עיר שאינה יודעת שובע" (לאחר שהוא מעיר בחיוך כי לו עצמו אין זכות לדבר על בלימת תאוות אכילה) כי "זו עיר שהרעב של תושביה לא מקרקר בבטן, אלא בנשמה". אנשי מהגוני מנסים לבלוע עוד ועוד, ברדיפה אחר מימוש הנאה גשמית אולטימטיבית. אחד השיאים בהצגה הוא מותו מזלילה של ג'ק (משחק ומזמר אותו גיא מנהיים), לאחר שגדל לממדים מפלצתיים.

דניאל צ'צ'יק

מתחילת ההצגה ברור כי מהגוני הבדויה אינה אמורה להקים אשליית מציאות גם במובן תיאטרוני. מהגוני היא משל, היא סמל. יש אומרים: הצלפה בפניו של הקפיטליזם החזירי. חוקר התיאטרון אברהם עוז הזכיר במאמר שהופיע לפני כשבועיים במוסף "ספרים" של "הארץ" כי ברטולט ברכט היה המחזאי הפוליטי החשוב ביותר של המודרניזם.

ניצן: "ז'אנר האופרה בכללותו קרוב לברכט, אף שהוא לא אהב את הווי האופרה, את ה'סצינה' האופראית הרווחת. הקשר בין ברכט לאופרה הוא הניכור, המלאכותיות. זמרה של טנור או סופרן על סף המוות אינם חיקוי מציאות וכך הם גם המחזות של ברכט, מתוך התפישה האנטי-סטניסלבסקית שלו. ברכט לא מנסה לפתות את הצופים להאמין, אפילו לרגע, שההתחרשות על הבמה מולם היא מציאות". ביחס לעיר הבדויה מהגוני אומר ניצן כי ברכט מנה ארבעה יסודות של חברה נהנתנית שעובדת את הדולר: זלילה, סקס, הימורים וכוחנות, שתייה (או סמים).

מין סטרילי, אלימות חריפה

בקשר לסקס, המשגלים שביימת לאופרה "מהגוני" אינם מקרינים תשוקה. הם מכאניים, בוכנתיים, מהירים וסטריליים כמו במבט זר של צופה מכוכב אחר. סצינת האיגרוף, לעומת זאת, מוקצנת ואלימה מאוד.

ניצן: "לתמונת הסקס ברכט קרא ‘Love', באירוניה. הבנות באות לעבודה בעגלה של סופרמרקט, כי הן סחורה. הגברים שוגלים עם סיגריה בפה והבנות לועסות מסטיק תוך כדי. ביימתי את הסצינה לפי התפישה הזאת של ברכט". תמונת קרב האיגרוף שונה במידת החריפות, ממשיך ניצן, כי כאן הצופים הם תושבי מהגוני שאוהבים לראות אירוע גלדיאטורי, שותת דם.

מבחינה מוסיקלית ודרמטית, הוא ממשיך, "עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני" היא אופרה רב-גונית. "במוסיקה יש יסודות עממיים, ומאהלריים, וג'ז. ‘ירח אלבמה' המפורסם הוא פזמון, השיר ‘הבה נלך לבנארס' הוא מוצר ווקאלי מורכב, רחוק מקברטיות. ‘דואט העגורים' של ג'ים וג'ני מביא פתאום אווירה אחרת, הצופים יכולים לחשוב שלפניהם רגע רומנטי, אבל ג'ני שואלת: ‘מתי האוהבים ייפרדו?' וג'ים אומר: ‘בקרוב'. אהבה סוחפת מתגלה מיד כמשהו ארעי. זו הממזריות הערמומית של ברכט".

 

בעיצומה של העלילה, כאשר סופת טייפון מתקרבת אל מהגוני ומאיימת להשמידה, אבל לבסוף עוקפת אותה, יש שימוש מחוכם ומשעשע בהצגת העקיפה בווידיאו. זה רעיון שלך?

"העקיפה היא פרט מרכזי בעלילה, והשימוש בהקרנות קולנועיות נעשה כבר בימי ברכט, הוא נתן הוראות מדויקות, דרש שייראה על מסך חץ מתקרב אל מהגוני - ועוקף אותה בחצי עיגול. התרומה הישראלית, שלנו, היא קשת בענן שמופיעה לאחר שמהגוני ניצלת מהטייפון והכתובת הדו-משמעית ‘אחרי המבול'. העיר שהיתה אמורה להיענש על חטאיה נושעת, אבל אז מתנפחות ההפקרות המוסרית והזלילה לממדים שמביאים למותה".

מה היתה הבעיה העיקרית שלך בבימוי האופרה?

"זו לא היתה כל כך בעיה, זה היה בעיקר תענוג. במרחב המחיה שלי כבמאי רציתי להגשים את מהגוני כאופרה משמעותית מאוד, מחזה חברתי".

אברהם עוז הוסיף וכתב ב"הארץ": "במאי ברכט שלנו, כמעט מקיר לקיר, התמחו זה שנים בפרקטיקה של ברכט-בידור, שעקיצתה רפויה כסטנד-אפ קומדי" ובהמשך: "כבר שנים שלא ראינו על בימותינו הצגה של ברכט שמצליחה לדגדג את השלטון, קל וחומר להרגיז אותו ממקומו". במאמר שמופיע בתוכניית האופרה "מהגוני", לקראת ההפקה החדשה, מציין ניצן כי ברכט חיבר, במוצהר, אופרה שהיא "אנטי הקהל המקובל של האופרה".

האם ה"אנטי" הזה מתייחס בעצם גם אלינו?

"ה'אנטי קהל' של ברכט קשור מן הסתם בעובדה שהקהל של האופרה הוא קהל מבוסס כלכלית, קהל עשיר".

אז לפחות במשתמע, ה"אנטי" מכוון גם כלפי הקהל של האופרה הישראלית?

"לא, לא. ה'אנטי' של ברכט לא כוון לתקוף, להעליב או לפגוע. ההצגה אצלו אמורה להתגרות, להקניט, לעורר מחשבה. לא אחטא למידתיות או לטעם אם אגיד שברכט בהחלט מזכיר לי את חנוך לוין, במובן של הסתכלות רנטגנית אל קרביה של החברה האנושית. כמו אצל לוין, גם אצל ברכט - הקהל נפגש עם עצמו".

על הזמרים הסולנים מחו"ל מישראל, חברי המקהלה ותזמורת האופרה (התזמורת הסימפונית ראשון לציון) החוברים להפקה החדשה של "מהגוני", מנצח המנהל האמנותי של האופרה הישראלית, דייוויד שטרן.

בדמות הנשית הראשית (הזונה ג'ני, אהובתו של ג'ים) מופיעה הזמרת השווייצית נעמי נדלמן. לדבריה, ג'ני הוא התפקיד האהוב עליה ביותר בכל מגוון הדמויות האופראיות שגילמה. נדלמן הופיעה כג'ני פעמים רבות, לרבות בספטמבר האחרון בבלגיה; ביוני תופיע בתפקיד ב"קומישה אופר" בברלין, בהפקה אחרת.

לצדה של נדלמן מככבים (בצוות הראשון) הטנור הגרמני וולפגנג שוואנינגר בדמות ג'ים והמצו-סופרן האמריקאית טארה ונדיטי היא האלמנה בגביק, מייסדת העיר מהגוני ומנהלת בית הזונות בה.

הישראלים הם הטנור גיא מנהיים, הבס ולדימיר בראון והבריטון נח בריגר (חבריו של ג'ים) ושש זמרות ישראליות בדמות שש זונות. התרגום לעברית הוא פרי עטו של המוסיקאי דוד זבה, הקריינות המוקלטת המובילה את רצף העלילה נשמעת בקולה הצלול של רבקה מיכאלי, ויש גם רקדנים ושני נגנים אורחים על הבמה.

את התפאורה עיצב מיכאל קרמנקו, מעצב הבית של תיאטרון גשר (זו עבודתו הראשונה באופרה הישראלית); את הקרנות הווידיאו הכין שי בונדר (שעיצב את הווידיאו גם ל"אליסה בארץ הפלאות" של דוד זבה). תאורה: אבי יונה בואנו (במבי).

בלי תחתונים

הזונה ג'ני: כאשר האפיר שערה של אמי, היא אמרה: "בתי, אל תמכרי את עצמך, כפי שעשיתי אני - בעבור חופן דולרים. תראי מה יצא ממני". אז חשוב על זה היטב מר ג'ק אובראיין!

ג'ק: אם כך - עשרים דולר.

ג'ני: שלושים אדוני, שלושים!

ג'ק: אין על מה לדבר.

ג'ים: אולי אני אקח אותה. אמרי לי מה שמך.

ג'ני: ג'ני היל מאוקלהומה. באתי מן העיר הגדולה, אני עושה כל מה שמבקשים ממני, ואני מכירה את כל הג'ימים מאלסקה. הם קפאו למוות, אבל עשו המון כסף. כיסי מעיליהם התפוצצו מרוב שטרות. הם יצאו למסע - ובדרך הם ראו את מהגוני. הו ג'ימי, בוא ושב לי על הברך. הו ג'ימי, מעולם לא אהבתי כך. הו, שתה מכוסי ג'ימי!

ג'ים: טוב, אני לוקח אותך.

ג'ני: למדתי לשאול כל גבר מה הוא מעדיף, אז תגיד לי: איך היית רוצה אותי?

ג'ים: הייתי רוצה אותך כמו שאת, רק תפסיקי לקרוא לי "אדוני".

ג'ני: והשיער ג'ימי, שיהיה אסוף או פזור?

ג'ים: גם כך וגם כך. לפי האירוע.

ג'ני: ומה עם תחתונים? ללכת עם או בלי?

ג'ים: בלי תחתונים!

ג'ני: כרצונך ג'ימי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו