בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עדלאידע? קבלו את נשף המסכות המפואר בתבל

אנטוניה סאוטר מעצבת את כל המסיכות והתחפושות של "נשף הדוכס", האירוע הנוצץ של קרנבל ונציה. אין טעם לשאול אם החגיגות כוללות סמים וסקס, כי בתום הלילה היא צונחת על המיטה ליומיים רצופים

תגובות

המשרד של אנטוניה סאוטר בוונציה, מרחק עשרות מטרים מכיכר סן מרקו, עמוס במסכות שעיצבה. כמה מהן, מעוטרות בנוצות ענקיות, מונחות על כיסא קטיפה גדול, עם ידיות מוזהבות, שניצב בפינה. סאוטר עצמה, לבושה בבגדים שחורים וחובשת על ראשה צעיף שחור שמסתיר שיער בלונדיני אסוף, עסוקה ללא הרף והפגישה נקטעת עשרות פעמים. עוזרים נכנסים ויוצאים, היא חותמת על המחאות והודפת שיחות לא רצויות.

סאוטר, ילידת העיר ונציה, היא היוזמת של "נשף הדוכס" (Il Ballo del Doge) שיתקיים החודש במסגרת קרנבל ונציה. המגזין "וניטי פייר" הכתיר אותו כ"נשף המפואר, האיכותי והאקסקלוסיבי בעולם". הנשף מתקיים מאז 1993 בפלאצו פיזאני מורטה, אחד הארמונות המפוארים בוונציה, שניצב על גדת הגרנד קנאל מאז המאה ה-15. האירוע השנתי נחשב לשיאו הנוצץ של הקרנבל והכרטיסים היקרים נמכרים כמה חודשים מראש. הנשף מופיע בכמה ספרים שמצביעים על "מאה הדברים שחייבים לעשות לפני שנמות", מככב במדורי רכילות בעיתונים, בסרטוני יוטיוב, וברשימת המקומות שבהם תוכלו לפגוש את האוליגרך החביב עליכם.

הבאים לנשף המסיכות האקסטרווגנטי חייבים להופיע מחופשים בסגנון ובאופן שמתאים לתקופה ולנושא המרכזי של הנשף באותה שנה. השנה יתקיים הנשף ב-18 בחודש והנושא המרכזי שנבחר הוא "נשים הן מלכות". סאוטר, מעצבת תלבושות שמתמחה בבגדים תקופתיים, בעיקר מן המאות ה-17 וה-18, היא האחראית על התוכנית האמנותית והמארחת המרכזית של הנשף בכל שנות קיומו, אבל גם אחראית בעצמה על עיצוב והכנת מאות תלבושות ומסיכות.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב כתבות גלריה ישירות לפייסבוק שלכם

היא מספרת שלמחרת פגישתנו היא נוסעת לשלושה ימים לסין, כדי לערוך שם נשף גדול של אנשי עסקים בשנחאי. רק עכשיו החלימה משפעת ויש לה עוד כל כך הרבה דברים לטפל בהם. מיד לאחר מכן היא עונה באיטלקית לטלפון הנייד שלה ומדברת בסבלנות ובחום עם אביה. "הוא בן 96", היא מסבירה, "ועדיין חושב שאני הילדה הקטנה שלו". כאשר אני אומר שהקרנבל של ונציה יתחיל כמה שבועות לאחר פגישתנו, היא לופתת את ראשה בשתי ידיה ומבקשת שלא אזכיר את זה אפילו פעם אחת נוספת. "זה מעורר אצלי חרדה איומה. עשיתי את זה כבר שמונה-עשרה פעמים, ובכל זאת אני מתחלחלת כשאני חושבת על כמות העבודה שעוד עומדת לפנינו עד לרגע הגדול".

סאוטר, אשה נאה מאוד בת כ-50, מעידה על עצמה שהתחילה לעסוק בעיצוב תלבושות כילדה. "נולדתי בוונציה ותלבושות הן עניין גדול כאן. לא רק בימי הקרנבל. ההופעה והבגדים שאתה לובש חשובים בוונציה יותר מאשר במקומות אחרים".

היא בת למשפחה עם שורשים אוסטריים, הונגריים ונפוליטניים שמתגוררת כבר כמה דורות בעיר התעלות הצפונית. "בגלל הנשף היוקרתי כולם חושבים שאני מאיזו משפחת אצולה, אבל האמת היא שהיינו עניים מאוד. אמא שלי היתה אשה יצירתית והיא תפרה לנו את הבגדים. את הבסיס לכל מה שאני יודעת למדתי ממנה. אני זוכרת שכבר בחודש ספטמבר התחלתי לחלום על התחפושות לקרנבל שמתקיים בפברואר. זה החזיק אותי כמה חודשים".

בגיל שמונה עשרה החלה סאוטר להתמחות בכמה בתי אופנה איטלקיים ועבדה שנתיים בארצות הברית, שם רכשה אנגלית מצוינת. מלבד הסטודיו שבו אנו נפגשים, שעוסק בהפקת נשפי ענק, ובחלון הראווה שלו ניצב פסל מוזהב של אריה מכונף, סמלה של ונציה, יש לה שלוש חנויות לאופנה ומזכרות ונציאניות שניצבות ברחובות שצמודים לפיאצה סן מרקו.

אחר הצהריים, לאחר פגישה שנמשכה כמה שעות, היא מפצירה בנו להתלוות אליה למקום שלדבריה היא הכי אוהבת - מחסן התלבושות הענק שלה, שבו נשמרות יותר מ-1,200 תלבושות תקופתיות, תלויות על קולבים בשורות ארוכות על פי הסגנון והמאה שהן "שייכות" אליה. שלוש תופרות ושלוש רוקמות שעובדות אתה יצרו, על פי הנחיותיה, את האוסף המרהיב הזה במשך 20 השנים האחרונות.

"לא רואים כאן את הדברים היפים ביותר שלנו, כי כבר ארזנו אותם לנסיעה לסין", היא מתנצלת, בעוד אנחנו ניצבים פעורי פה מול השפע המדהים. רגע לאחר מכן היא מפצירה בנו למדוד גלימות גדולות, עם צווארוני תחרה, רקומים במלאכת יד ועשויים לפרטי פרטים. סאוטר מסבירה שאין לה מחויבות לדייקנות היסטורית של בגדים תקופתיים. "אני מכינה תחפושות שאנשים ילבשו בנשף. הם באים לבלות, להיראות טוב. אין לי או להם עניין בדיוק היסטורי של פרטים קטנים. אני מקבלת השראה מספרים שמתארים את התלבושות במאה ה-18, אבל אני מרשה לעצמי לעשות אותן יפות יותר, כי יש לנו עכשיו חומרים שלא עמדו לרשות התופרות בוונציה לפני 300 שנה.

מירקו טופולו ר'

"כל הפעילות שלנו מתנקזת ללילה אחד בשנה", היא אומרת בחיוך רחב, "זה די מחריד. אין מקום אפילו לטעות הקטנה ביותר". בכל שנה משתתפים בנשף של סאוטר 400 אורחים ועוד כמה מאות עובדים, מלצרים, אנשי שירות ואמנים, כולם מחופשים. כל אחד מהאורחים משלם 1,500 יורו תמורת כרטיס הכניסה. זה כולל מסיבת קוקטייל בתחילת הערב (300 יורו), ארוחת ערב חגיגית עם כמה סוגי יינות, שמפניה ותוספות (600 יורו) ותוכנית אמנותית, הופעות ריקודים, שירה, אקרובטיקה ונשף ריקודים שנמשך עד הבוקר (עוד 600 יורו).

האורחים נוהגים לשריין לעצמם מקום בנשף של השנה הבאה. כך היא מכירה רבים מהם באופן אישי כלקוחות חוזרים. בכל שנה מייצרת סאוטר 200 תלבושות חדשות לנשף. אלה נמכרות או מושכרות לאורחים. כמעט כולם, ללא יוצא מן הכלל, לובשים בנשף את התלבושות שהיא עיצבה. חלק מהם ירכשו אותן, אבל יקפידו לקנות תלבושות חדשות לנשף של השנה הבאה. שימוש חוזר אינו מקובל. לרבים מהם יש לדבריה אוסף תלבושות שהם שומרים בביתם. "אני לא חושבת שכולם עשירים מאוד", היא מסבירה, "יש להם כמובן כסף אבל בעיקר יש להם חלומות, פנטזיות, רצון לגוון, לחרוג מן השיעמום והשגרה של החיים. נשף שנתי כמו זה שאני מארגנת מספק את כל אלה ביד רחבה. אני כאן כדי להגשים את החלומות שלהם. המציאות שלנו אפורה. צריך מדי פעם להוסיף לה גוונים נוצצים, אשליות, צבעים, תאורה, מוסיקה. כולנו הרי רוצים להיות נסיכים ונסיכות לפחות ללילה אחד. לכולנו הקריאו את סינדרלה לפני השינה. אני כאן כדי להפוך את הפנטסיה הזאת למציאות".

הניסיון הזהיר לברר עם סאוטר עד כמה הנשפים פרועים באמת, כלומר האם יש בהם גם סקס וסמים או רק רוקנרול, נתקל בחומה בצורה של חיוך מתוחכם, שאינו מכחיש מאומה אבל ודאי שלא מאשר משהו מן ההשערות המרומזות שהעליתי. אחר כך היא מבהירה שכבר שאלו אותה דברים כאלה, אבל אין סיכוי שתשובה תגיע דווקא ממנה.

"כל אחד יכול לפתח את הפנטזיות שלו. תצטרך לבוא ולהשתתף בנשף כדי לענות על זה. תזכור, זה נשף מסיכות דקדנטי, אנשים מגיעים אליו כדי להתפרק, אבל באמת שאין טעם לשאול דווקא אותי דברים כאלה. אני עובדת כל כך קשה בנשפים האלה, שאין לי מושג איך האחרים מסיימים את הבילוי. כשנגמר הלילה אני פשוט צונחת על המיטה שלי וישנה יומיים רצוף".

כאשר אני מבקש ממנה לתאר את הקהל שמגיע לנשפים היא זהירה מאוד ומסבירה שלא תוכל לנקוב בשמות כי לא כולם רוצים שיזהו אותם. "זה בדיוק הרעיון של נשף מסיכות, אתה מבין?" היא מוכנה לומר שרבים מבין האורחים בשנים האחרונות מגיעים מרוסיה ומספרד. אחדים מגיעים מברזיל ומארצות הברית. כן, היו לה גם אורחים מישראל. כיוון שהקהל די קבוע, סאוטר מקפידה לשנות ולגוון את התוכנית בכל שנה. "אני אף פעם לא מאושרת מן התוצאה ולכן אני תמיד רוצה לעשות משהו אחר, טוב יותר, בשנה הבאה. אנשים חושבים שזה עסק טוב להפיק נשף יקר כזה, אבל מבחינה כלכלית אין בזה שום היגיון. אנחנו כמעט לא מרוויחים מהנשף בקרנבל, אבל זה מביא לקוחות מהסוג של הנשף בשנחאי ולכן כדאי לנו להמשיך. האמת, אין לי כבר אפשרות אחרת. אני כל כך מזוהה עם הבאלה דל דוג'ה".

המועקה העיקרית של סאוטר נובעת מכך שהיא מקבלת לידיה את הארמון שבו מתקיים הנשף רק בעשר בבוקר ביום האירוע. לפני כן מתקיימים שם אירועים וכנסים אחרים. "המשמעות היא שמעשר בבוקר עד שמונה בערב אנחנו חייבים להפוך את הארמון למקום הכי נפלא בעולם. זה מלחיץ נורא. אם היו שואלים אותי מה אני רוצה הייתי מבקשת תיאטרון גדול, עם המון זמן לחזרות על המופעים ומוסיקאים מצוינים".

לקראת סיום השיחה אני מבקש ממנה לשבת בכורסת הקטיפה האדומה כדי שאוכל לצלם אותה. תחילה היא מסרבת, אומרת שהיא נראית רע, שלא התכוננה. רגע לאחר מכן היא מסכימה בנכונות גדולה, נלהבת, בוחרת כמה מהמסיכות בחדר, מתייעצת עם אחת העוזרות, מציעה איך ומאיפה כדאי לצלם ומבקשת שאצלם עוד כמה תמונות, כי אולי עם המסיכה הוורודה זה ייראה טוב יותר. תוך כדי חבישת אחת המסיכות היא מסבירה "אני לא עורכת את הנשפים כדי להבליט את עצמי. אני אמנם מופיעה בכולם, מחופשת כמובן, ומשתדלת להותיר רושם טוב ולארח את המשתתפים בצורה הטובה ביותר, אבל הסיבה האמיתית שאני יוזמת את הנשפים היא כדי לבטא את עצמי בעזרת הכנת התלבושות".

כאשר היא מראה על מסך המחשב שלה תצלומים מן הנשף בשנה שעברה, קשה קצת לזהות שמדובר באותו אדם. סאוטר נראית בתמונות האלה לבושה כפיה זוהרת, יפהפייה, אוחזת שרביט מלוכה נוצץ, מעוטרת בתכשיטים וחובשת כתר מבהיק. "הנשף בשנה שעברה הוקדש ל'קסם החיים' והוא היה אחד הכי מוצלחים שהפקתי. זאת בדיוק הסיבה שאני כל כך מודאגת עכשיו. איך נצליח להתעלות על עצמנו? הרי אני לא יכולה לאכזב את ארבע מאות האנשים האלה, שרואים בי את הסיכוי היחיד שלהם לגוון קצת את החיים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו