בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שחקני התיאטרון מתאהבים ומחיים את חיפה

הם עברו להתגורר בשכונת הדר, משתתפים בפעילות קהילתית, ושניים מהם אף נהפכו לזוג. היכרות עם חברי "החיפאית", קבוצת הצעירים של תיאטרון חיפה

13תגובות

כבר ממבט ראשון, כשהאור נדלק, והדמויות נחשפות על הבמה, קשה שלא להתאהב בהן. ארבעה שחקנים ושלוש שחקניות מציגים לקהל חיפאי את "איזראל ז'ורנאל" - קומדיה מקורית שנכתבה בעבורם בידי רוני סיני בבימויו של משה נאור. אי אפשר להתעלם מהחן, המסירות, הכישרון ובעיקר התשוקה והרעננות שמפגינים השחקנים האלה, שכל אחד לחוד וכולם יחד נהנים לא פחות ואולי אף יותר מהקהל הצופה בהם.

זוהי הקבוצה "החיפאית" שתחגוג בחודש הבא שנתיים לקיומה. את הרעיון להקמתה הגה לפני ארבע שנים משה נאור, שמונה אז למנהל האמנותי של תיאטרון חיפה, עם מי שהיה אז המנכ"ל דרור גרבר. ראש העיר יונה יהב היה שותף לעניין. ארי רמז נבחר למנהל הקבוצה. "פתחנו אודישנים בכל הארץ, והעירייה נרתמה לעזרה בשכר דירה לשחקנים", מספר נאור, "הכוונה היתה שאנשים יתגוררו במקום או שיהיו חיפאים במקור. התקציב הכולל הוא כמיליון שקלים והעירייה מסייעת באופן חלקי".

ההתחלה לא היתה קלה. מתוך שמונת השחקנים שנבחרו, שלושה עזבו במהלך השנתיים. במקומם הגיעו אחרים. ההפקה הראשונה "תופעות לוואי", בבימוי ארי רמז, עסקה בדור המחפש עצמו ולא כל כך הצליחה. אחריה הוצגה "תש"ח" על פי ספרו של יורם קניוק, בבימוי נויה לנצט, שהצליחה יותר, אך היתה שנויה במחלוקת. ההפקה השלישית "איזראל ז'ורנאל" נתקלה במשבר שפרץ עם עזיבתו הפתאומית של ארי רמז.

ז'ראר אלון

רמז אינו מוכן להתראיין על כך והוא נשמע כועס בשיחת הטלפון עמו. גם בקבוצה לא מנדבים אינפורמציה ומנסים לטשטש את המשבר שנוצר עם פרישתו. יש האומרים שהיו לו מחלוקות אמנותיות עם הנהלת התיאטרון, אחרים אומרים שהם פשוט לא יודעים. שחקנית הקבוצה סיון הכוכבי מודה: "לי היה משבר, כי אני נקשרת. אבל המשכנו".

גם משה נאור, שלקח לידיו את הניהול האמנותי וגם ביים את "איזראל ז'ורנאל", טוען שרמז "עזב מסיבות אישיות, לא היתה לנו שיחה על זה. מכתב ההתפטרות שלו היה לאקוני. נוצר מצב חרום ולכן נכנסתי להפקה".

מהן התוכניות העתידיות ל"חיפאית"?

"זוהי קבוצה שמחליפה בימאים, והיא תציג גם מחזאות מתורגמת. בקרוב יחלו חזרות על ‘משהו למות בשבילו', מחזהו של מוירה בופיני".

את המחזה יביים עירד רובינשטיין, בימאי צעיר שביים באחרונה בבית הספר של יורם לוינשטיין. "זיהיתי אצלו פוטנציאל", אומר נאור, "חלק מהעניין הוא לגלות יוצרים חדשים. גם אני התחלתי ככה. בקרוב ייכנסו השחקנים לתקופה של עבודה עם מורים שונים על צורות שונות של אימפרוביזציה".

הקבוצה מבססת כעת את מעמדה עם "איזראל ז'ורנאל", שמסתמנת כהצלחה גדולה בקרב בני נוער. הקומדיה הקצבית מגוללת עלילה אבסורדית שמרכזה פרשת היעלמותה של התסריטאית פינצ'י דינור, אחותה התאומה של דיתי דינור - פרשה המופיעה בעמודים הראשונים של העיתונים ומסעירה את חיפה וישראל כולה. כשהמומחה לחקירות מיוחדות מתחיל לחקור, היא מסתבכת מרגע לרגע והדמויות נוכחות לדעת שהן מיטלטלות בין מציאות לדמיון. המחזה מנסה להתמודד עם שאלות קשות על חופש הביטוי, על חלקה של התקשורת בעיצוב המציאות, והשליטה של בעלי ההון בחיינו.

בהפקה הזו משתתפים שבעה שחקנים - שחקנית נוספת, אסיה נייפלד, נמצאת בחופשת לידה. הצד המשותף לשבעה, בני 27 עד 37, הוא ההנאה הבלתי אמצעית וחסרת הציניות מעבודתם, מהעשייה, מהפעילות הקהילתית שלהם, שהיא חלק מהעסקה, מהמגורים בעיר ובשכונת הדר, שהיא שכונה מעורבת של דתיים וחילונים, יהודים וערבים; והם אפילו מרוצים מהשכר שמורכב משכר בסיס של 4,200 שקל ותוספת של פרמיות לכל הצגה, ותמיכה ברוב הסכום של שכר דירה.

החיים בקבוצה והמעבר של חבריה לחיפה זימנו שינויים בחייהם. שניים מהשחקנים, רותם לוי וגה ומעיין ויסברג, התאהבו והם מחפשים כעת דירה משותפת בשכונת הדר בעיר. שחקן אחר, רביע חורי, נישא לפני שמונה חודשים, אחרים מצאו אהבה מחוץ לתיאטרון, ויש גם הפוזלים חזרה לתל אביב. בראיונות אתם בהמשך הכתבה הם מדברים על העבודה המשותפת בצפון הארץ.

מונולוגים מהכרמל / חברי קבוצת התיאטרון "החיפאית" מספרים על החיים והיצירה בעיר

קרקע פורייה

קרן אור, בת 32

"בהצגה אני ציפור דרורי, דמות של מעצבת גראפית שעובדת מהבית. היא פוחדת מהחוץ כי אינה יכולה להכיל מה שקורה שם. המציאות כפי שמשתקפת בעיתונות ובטלוויזיה מפחידה אותה, ואז מגיע עיתון לביתה והכל משתבש. המחזה, מבחינתי, הוא על הקשר של התקשורת בעיצוב המציאות שלנו, ועל הקיום האנושי כאן ועכשיו. מישהו מנווט את דרכינו, גם אם אנחנו לא מודעים לכך.

חגי פריד

אני בקבוצה מיום הקמתה. לאודישנים היה ביקוש גדול. הרבה הגיעו, כי ההצעה היתה מפתה. הרעיון להתגורר בחיפה ולעבוד עם הקהילה הלהיב אותי. בתל אביב התגוררתי מגיל 17, כשהורי היו בשליחות במקסיקו. את לימודי התיאטרון בסימנר הקיבוצים סיימתי ב-2004 ומאז הופעתי ב'המדריך לחיים הטובים' של תיאטרון באר שבע והבימה, ב'איזבלה' של תיאטרון באר שבע, ב'אניהו' בתיאטרון אורנה פורת, ב'חורף בקלנדיה' של התיאטרון הערבי-עברי, ב'היה כל כך חם' צוותא, וגם קצת בטלוויזיה.

המעבר מתל אביב לחיפה התאים לי מאוד מבחינה אישית, כי זה היה אחרי פרידה מזוגיות ממושכת. אבל היה קשה, כי הפעילות החברתית היא בתל אביב. החברים שלי שם. חיפה היא עיר ‘מתה', העירייה מנסה לעשות דברים, אבל ייקח זמן עד שהעיר תתאושש. לכן בכל הזדמנות אני חוזרת לתל אביב. חסר לי הדיאלוג האמנותי, חסר משהו מפרה. בתל אביב אני יונקת כל הזמן מכל השפע שהעיר מציעה. בחיפה קורים דברים, אבל זה לא בר השוואה לתל אביב.

עם זאת, אני עובדת עם אנשים נהדרים בקבוצה. נוצר מעין בית שבתוכו אתה יוצר, וזו קרקע פורייה לעבודת אנסמבל כמו גם התנסות שלי ושל כל הקבוצה. זה מתאים לי עד שלב מסוים. יש לי בהחלט רצון לתפקידים ראשיים ואני מקווה שיהיו הזדמנויות כאלה, גם כאן בתיאטרון חיפה, אך זה תלוי במשה (נאור). מעבר לזה, אני רוצה גם לעבוד עם שחקנים מבוגרים שיכולים לתרום לי.

גם הפעילות הקהילתית מאוד מספקת. אני ושחקנית אחרת מהקבוצה, סיון הכוכבי, עובדות בהוסטל בשכונת הדר של נשים שנגמלות מאלכוהול, סמים, אנורקסיה. מדובר בקבוצה של 15 נשים בגילי 18 עד 60. אנחנו עובדות אתן על אימפרוביזציות, ומכינות אתן כעת מופע לפורים, והן מקסימות.

כילדה חלמתי לשנות את העולם, אולי כעיתונאית. אבל גדלתי ונהפכתי לשחקנית תיאטרון, ותיאטרון לא יכול לשנות את העולם. אבל הוא כן יכול לגעת באנשים, לפתוח לבבות. בזה אני מתרכזת.

איפה אני רואה עצמי בעוד חמש שנים? מקבלת תפקידים טובים, עושה קלאסיקות, עושה סרט, ומוציאה לאור דברים שאני כותבת. האם אהיה אז בקבוצה? אני לא יודעת. כמו כל דבר, הקבוצה היא שלב".

מרחבים ירוקים

ארז לבין, בן 28

"אני אדם כזה שעובד עד הקצה. עושה פרסומות, כשאני פנוי, מופיע בתיאטרון הסמטה במחזה של רועי רשקס 'אללה ביתר', כשזה מתאפשר, אבל רוב הזמן אני ב'חיפאית'. ההחלטה להצטרף ל'חיפאית' לא היתה קלה בעבורי, כי במובן מסוים זו היתה הליכה נגד המומנטום. אבל הבנתי שאני צריך לקחת אוויר אחרי שלוש שנים מאוד אינטנסיביות של לימודים, שבמהלכן לא היה לי זמן לחשוב.

את לימודי התיאטרון בניסן נתיב ירושלים סיימתי לפני שנתיים, אבל אני בתעשייה שנה אחת בלבד, כי נסעתי עם חברתי לטיול של שמונה חודשים במרכז אמריקה. ל'חיפאית' הגעתי לפני שלושה חודשים כשאחד השחקנים עזב. עשו לי אודישן ונכנסתי הישר ל'איזראל ז'ורנאל'. הדמות שלי היא של אביתר דרורי המכונה דוש. הוא איש הייטק מצליח, שבוגד באשתו עם מזכירתו. דמותו של דרורי עוברת תהליך משמעותי בהצגה, ובעצם מגיעה לשני הקצוות. האדם שחש שכל העולם על הזרת שלו והוא מנהל את כולם, מבין שהדברים אינם כפי שחשב, שהחיים מורכבים יותר. זוהי דמות מאוד רחוקה ממני, אבל היה מעניין לגלם אותה, ולהביא את ההצדקות שלה, לדברים שאני ארז לעולם לא הייתי עושה.

חגי פריד

המעבר לחיפה לא היה קשה עבורי. לא רציתי להיות חלק מחוקי המשחק התל-אביביים שכל המלצרים והברמנים בעיר הם שחקנים.

אני צריך מרחבים ירוקים, ואם עלי להתגורר בעיר, אז עדיף חיפה על תל אביב. נולדתי במצפה מכמנים ועברתי עם משפחתי לכפר ורדים. הורי הם במקור מחיפה, כך שיש לי משפחה בעיר. וכן, הם מרוצים שהלכתי לכיוון תיאטרון כי גידלו אותי ושלושת אחי כך שכל עוד יש לנו חיוך על הפנים - אז זה בסדר.

אני מרגיש טוב כחלק מהאנסמבל שכל חבריו עושים תיאטרון מאהבה, ומרגיש שאני בא לידי ביטוי כשחקן. אני כן רוצה להוביל הצגה, מה שאני כבר עושה כיום בהצגה בהסמטה, ואני בטוח שזה מה שיקרה בתיאטרון חיפה. איפה אני רואה את עצמי בעוד חמש שנים? כאיש משפחה מלא אהבה, משחק המון, בתיאטרון בכלל ובתיאטרון חיפה בפרט, ועושה דברים שמאתגרים אותי גם בקולנוע ובטלוויזיה".

לגלם את האיש הרע

רותם לוי וגה, בן 32

"הגעתי לקבוצה שנה לאחר שהוקמה, במקומו של אחד השחקנים שעזב. חיפשו אז שחקן והשם שלי עלה. עשו לי אודישן ונכנסתי הישר לחזרות של ההצגה 'תש"ח'. מבחינתי זו מתנה שקיבלתי. זה לא קורה כל יום. אני אחרי שנים של הופעות בהצגות, חלקן אזוטריות, ופתאום מציעים לי להצטרף - זה שימח אותי מאוד.

בהצגה אני מגלם את יוחנן שפירו, דמות כמו כל הטייקונים ששומעים עליהם בעיתונים. אני הבעלים של תאגיד ענק ששולט בהמון תחומים כמו תקשורת וערוצי טלוויזיה, בתי זיקוק וחשמל. כבעל הון אני מנסה להכתיב סדר יום דרך העיתון שבבעלותי, 'איזראל ז'ורנאל'. בשלב מסוים, כשמגיעה תסריטאית שכותב נגד העיתון, אני מתחזה לדמות מתוך התסריט כדי לשנות את התוכן.

חגי פריד

המחזה, לדעתי, הוא משל על איך שולטים בחיינו בעלי האינטרסים - פוליטיקאים או בעלי הון - שיכולים להכתיב ולעצב את דעת הקהל כי בידיהם האמצעים. יוחנן שפירו, הוא האיש הרע, וכיף לגלם את האיש הרע, כי הוא מאוד רחוק ממני.

נולדתי לפני 32 שנים לשם רותם לוי, ולפני ארבע שנים, עם מותו של סבי, אבי אמי, צירפתי את שמו וגה לשמי. נולדתי, גדלתי ולמדתי בירושלים, ועם סיום לימודי משחק בניסן נתיב ב-2006 עברתי לתל אביב, חזרתי לירושלים ושוב לתל אביב,

שהיתה התחנה האחרונה לפני שהגעתי לחיפה. הופעתי, בין השאר, ב'הדיבוק' של רינה ירושלמי, ב'קברט כל אדם', ו'מרד המתים' בתיאטרון הסמטה, וב'מלך החיות' בתיאטרון הקיבוץ. אבל חיפה זה עולם אחר לגמרי. אין בה את סצינת הבילוי וחיי הלילה שאני אוהב. אבל אני לומד להכיר את הפינות הנחמדות בעיר. בכל מקרה, עם המעבר לחיפה קרו הרבה דברים טובים, כמו למשל, האהבה שמצאתי עם אחת משחקניות הקבוצה, מעיין ויסברג. אנחנו חיים בשכונת הדר בחיפה, שכונה לא קלה עם אוכלוסייה מגוונת ואני מרגיש שאני תורם ומביא איזה ערך מוסף מהתחום שלי, התיאטרון. עם מעיין אני עובד גם בקהילה פעם בשבוע, מעבירים חוג תיאטרון לאנשים עם מחלות נפש שמתגוררים בהוסטל. התגבשה שם קבוצה שאנשיה מתמידים, ואנחנו מרגישים מאוד טוב עם זה.

כרגע טוב לי ונוח לי בקבוצה, זה מתאים לאופיי. הייתי באנסמבל של רינה ירושלמי, אני אוהב את העבודה הצמודה עם האנשים ותחושת המשפחתיות שנוצרת. אבל אני רוצה להיות שותף בדברים נוספים.

אני רואה את העתיד שלי בתיאטרון חיפה. עוד אין הצעות קונקרטיות, אבל מדברים אתנו על הצטרפות לשחקנים הוותיקים ועם תפקידים מאתגרים, וגם חולם על תפקידים ראשיים, אבל יודע שצריך לעבוד קשה בשביל זה".

כרטיס טיסה ביד

סיוון הכוכבי, בת 27

"אני מגלמת בהצגה את אוסי גרביונים, המאהבת של איש ההייטק אביתר דרורי המכונה דוש. כיוון שהיא דמות מאוד שונה ממני שפטתי אותה על אופן הלבוש וההתנהגות שלה. אבל כיום אני די אוהבת אותה, כי היא אומרת מה שהיא מרגישה, והיא ייצרית מאוד ועממית מאוד ויש לה חוכמת חיים.

נולדתי לפני 27 שנים בבת-ים, הייתי חברת צעירי צוותא בתל אביב, הייתי בצבא קצינה שלישה ומפקדת בקורס קציני חיל אוויר. סיימתי לימודי משחק ב-2009 בבית צבי. לפני שהגעתי ל'החיפאית' הדרכתי במוזיאון הילדים בחולון. משחק הוא חלום ילדות שרציתי להגשים. כששמעתי על פתיחת הקבוצה הייתי בדרכי להודו, עם כרטיס טיסה ביד. עשיתי אודישן בתיאטרון חיפה, את האם מ'אשכבה' של חנוך לוין, והתקבלתי. עד היום לא הייתי בהודו.

חגי פריד

המעבר לחיפה אחרי ארבע שנים בתל אביב היה שוק עבורי, כמו לעבור לארץ אחרת, ולהתנתק מהמשפחה והחברים. שכונת הדר שבה אני מתגוררת היא שכונה מעורבת שגרים בה דתיים וחילונים, עולים חדשים, ערבים ויהודים, וזו חוויה מאוד מיוחדת בעבורי.

העבודה בקבוצה מאוד מתאימה לי ואני מאוד נהנית ובאה לידי ביטוי. אנחנו משתכרים יפה, אני מרגישה שאני בסדר גמור.

לא צריכה השלמת הכנסה, אבל לא אסרב לתפקידים בקולנוע או בטלוויזיה.

אני גם נהנית מהעבודה הקהילתית שאני עושה במעון של נשים נגמלות, שחלקן מדהימות וחלקן היו בעברן שחקניות, ורק בשל צירוף נסיבות הן נפלו והגיעו לאן שהגיעו. התפקיד שלי הוא להחזיר להן את האור לעיניים.

איפה אהיה בעוד חמש שנים? אני רואה עצמי עובדת בתיאטרון, באנסמבל או בתיאטרון עצמו. אבל יש לי חלומות להופיע ב'נפש הטובה מסצ'ואן', לגלם את סוניה ב'הדוד וניה', לשחק במחזה של חנוך לוין".

אפשר לעוף

רביע חורי, בן 37

"בהצגה אני צביקה, אדם שמחפש את עצמו, מנסה להשתלב למרות בעיות המבטא שלו. צביקה מתאהב במישהי, פינצ'י שמה, וחושב שגם היא מתאהבת בו, אבל מתברר כי ניצלה אותו לכתיבת התסריט שלה.

ל'החיפאית' הגעתי אחרי ארבע שנים בעיר הגדולה תל אביב. שם מתרחשים הדברים, שם הלב של העניין, זה מקום מאוד מעניין ותוסס, לא רציתי להגיד פיספסתי. אבל החיים לא קלים בעיר הזו. עבדתי בתיאטרון הערבי-עברי, עבדתי בפרויקטים שונים כמו במחול המודרני 'שקט', של הכוריאוגרף ארקדי זיידס, שעדיין רץ גם בחו"ל, ואני מופיע עם הלהקה כשאני יכול.

חגי פריד

לפני הפרק התל-אביבי למדתי תיאטרון באוניברסיטת חיפה, ואחרי שסיימתי ב-2003 עבדתי באזור הצפון בתיאטרון אל-מידאן בחיפה, בתיאטרון הפרינג' בנצרת, בפסטיבל עכו, בתיאטרון

מג'אר בכפר מרר. על האודישנים לקבוצה שמעתי מאוניברסיטת חיפה ששלחה הודעות לבוגריה.

תמיד ידעתי שאחזור לחיפה, העיר שגדלתי בה, וההזדמנות הזו הגיעה. ההבדלים? בחיפה החיים יותר רגועים. אין את הלחץ התל-אביבי, המהירות, הקצב, הזמן שרץ. יש זמן לחשוב על דברים.

לפני שמונה חודשים נישאתי ואני מתרכז בעיקר בעבודה ב'החיפאית'. השכר שמקבלים פה מכובד וגם אשתי עובדת. העבודה עם קבוצה יוצרת נותנת הזדמנות להתקדם. אני רוצה גם להוביל הצגה, אבל בעבודת אנסמבל כמו שלנו אפשר לעוף, אפשר לעשות דברים, אני מרגיש טוב עם זה. יש לי שאיפות להופיע בטלוויזיה ובקולנוע. שיחקתי אמנם בסרטים קצרים ועשיתי שני פרקים בסדרה 'עבודה ערבית', אבל עדיין לא עשיתי משהו משמעותי.

איפה אני רואה עצמי בעוד 5 שנים? אני לא יודע. אני בעיקר רוצה להמשיך לשחק. אולי הגיע הזמן לביים בז'אנר המשלב תיאטרון ומחול, ביצירה העוסקת בחברה, במעמד האשה. אין לי חלומות על תפקיד מסוים, רק להיות מאושר ולעשות מה שאני אוהב".

למשוך את הקהל

רון ריכטר, בן 37

"בהצגה אני בתפקיד הכפול של המספר והבלש אלדר אדלר. בדמות המספר אני רוצה למשוך את הקהל לתוך הסיפור ולעשות למענו סדר, עד שאני מגלה שאין לי שום שליטה על הסיפור ואני לא יכול להמשיך. כבלש, אני בלש מומחה לחקירות מיוחדות שסובל מהיעדר לקוחות, עד שמגיעה דיתי, האחות התאומה של פינצ'י, שמבקשת שאחקור את פרשת היעלמותה של אחותה. בהמשך מתברר שהכל מתרחש בראשה של דיתי שאני גם מתאהב בה.

אני בן 37, הקשיש שבחבורה, יליד ירושלים, שעבר לארגנטינה, וחזר לירושלים, בוגר ניסן נתיב בירושלים, השתתפתי בהצגות בתיאטרון מרא"ה בקרית שמונה, בהפקות בתיאטרון הסמטה, בפסטיבל תיאטרון קצר, בקולנוע בסרט ארגנטינאי 'הקן המתרוקן', ובסדרת טלוויזיה בערוץ לוגי. בשנים לפני 'החיפאית'

חייתי בתל אביב. לא משהו מיוחד. איכשהו העברתי את הזמן.

חגי פריד

כשהיו אודישנים הלכתי והתקבלתי. נראה לי שזה משהו שרציתי להגשים. המעבר מתל אביב לחיפה היה קשה בחודש הראשון ואחר כך מאוד נעים. יש לי זוגיות שהחלה בחיפה וזה הופך את הכל ליותר קל. באנסמבל אני מרגיש שאני מקבל מרחב לבטא עצמי.

אני לא זקוק להשלמת הכנסה. החיים כאן זולים בהרבה. לפעמים אני עושה חלטורה פה ושם או יום צילומים פה ושם.

מה יקרה אתי בעוד חמש שנים? אין לי מושג. אני מקווה שאמשיך להתפתח".

שקט יצירתי

מעיין ויסברג, בת 30

"המעבר לחיפה והעבודה עם 'החיפאית' נהדר בשבילי, זו אחת התקופות היפות בחיי. מצאתי אהבה כאן, את שחקן הקבוצה רותם לוי וגה. יש לנו מעט חברים, אבל מכירים לאט לאט ומפתחים חיים שלמים. השכר? כן הוא מספיק. היינו שמחים ליותר, אבל בתור שחקנים צעירים אנחנו מרוויחים יותר משחקנים צעירים אחרים.

הצטרפתי לקבוצה מיום הקמתה. רציתי להתחיל את דרכי בתיאטרון יותר קטן ולא בתל אביב. מההתחלה נוצרה כימיה עם משה נאור, המנהל האמנותי של תיאטרון חיפה. אחרי שנה, כשהוקמה הקבוצה החיפאית הוא זכר אותי. ניגשתי לאודישנים ונבחרתי.

אני מראשון לציון. בצבא שירתתי בצוות הווי של חיל השלישות, ועם סיום השירות שרתי בצוות הווי של מלון בטבריה, טיול בדרום אמריקה ולימודי משחק בבית צבי. איך שסיימתי ב-2008 בער לי לשחק. קיבלתי כל דבר שהוצע לי. על הרוב לא שילמו לי.

חגי פריד

הדבר המיוחד כאן הוא שכולנו גרים בחיפה ויוצרים בה. זה נותן שקט יצירתי ומשהו שאנחנו מסורים לו מאוד. היחס אלינו הוא יחס ששחקנים אחרים בתיאטרונים אחרים לא זוכים לו.

למעשה אנחנו שחקנים יוצרים, כי ההצגות נוצרות תוך כדי חזרות. זה לא שנויה לנצט או רוני סיני באו עם מחזה גמור. עשינו המון אימפרוביזציות וככה נרקם העיבוד. רוני סיני, למשל, צילם את האימפרוביזציה שנעשתה עם מוסיקת אימה, כמו מוסיקה מסרט של היצ'קוק, והוא חזר הביתה לכתוב. בכל התהליך הזה לא קיבלנו מחזה שלם, אלא מדי יום עוד סצינה ועוד סצינה,

ואפילו שבועיים לפני סוף החזרות לא היה סוף להצגה. אנחנו שותפים מלאים לתהליך היצירה.

זה נהדר לצמוח מתוך הקבוצה, זה עוזר לא להיהפך לשחקן אגו מניאק, ויש הרבה שחקנים כאלה. עם זאת, יש לי גם חלומות להיות כוכבת, של קומדיות ושל דרמות, ואני חושבת שזה יקרה.

מה יהיה אתי בעוד חמש שנים? אני מקווה שאתחיל עם קולנוע וטלוויזיה, כי זה מעניין אותי. מובן שאני רואה עצמי ממשיכה עם הקבוצה או בתיאטרון חיפה. גם אין לי בעיה להמשיך לגור בחיפה. הדירות כאן הרבה יותר זולות ויותר מדהימות מתל אביב; ורחוב מסדה בשכונת הדר הוא הפלורנטין של חיפה, שיש בו כל הזמן תנועה, ואני ורותם מחפשים דירה ולא רוצים לעבור שכונה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו