אמון, מין ואהבה

מיכאל הנדלזלץ
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מיכאל הנדלזלץ

המחזה של פטריק מארבר, שנכתב ב-1997, הוא יצירה מבריקה ומרירה לארבעה כלי נגינה של רגש וגוף, שתי נשים ושני גברים, שנושאיה הם יחסיות המושגים "אהבה", "מין", "אמת" ו"אמון". כמעט כל תמונות המחזה הם בשניים, בחילופי זוגות והעברת מידע חלקי או שקרי בעליל, כשכולם בוגדים ונבגדים בתורם.

אחרי שהמחזה הצליח בלונדון וניו יורק, הוא הפך לסרט אמריקאי שהטביע בתודעת הצופים את שחקניו הזוהרים, ג'וד לאו וקלייב אואן, ובעיקר את שחקניותיו: ג'וליה רוברטס ונטלי פורטמן. אלו המשוכות שאתן צריכים להתמודד הבמאי וארבעת השחקנים של תיאטרון הספרייה.

על הבמה הקטנה והאינטימית של האולם על שם אהוד מנור ברמת גן, התפאורה של לירון מינקין גם מספקת את הרקע ההכרחי (אקווריום וסדרת מקומות התרחשות שמתחלפים ביעילות) והבמאי גילי אמיתי הצליח במשימה העיקרית של הבאת שחקניו למשחק אמין, טבעי וכובש לב. במיוחד בטקסט שעוסק כל כך הרבה בפרטים, גם בוטים וגם מורכבים של יחסי מין, גוף ונפש.

יעל לוין מגלמת את הצלמת אנה בבגרות ובחן רב, ושי אגוזי מגלם את הרופא לארי, כשהוא מביא לבמה נוכחות מנוסה המשרה מקצועיות להצגה כולה. במובן מסוים, בניסיון להיות טבעיים גם לוין וגם אגוזי חסרים מידה קטנה של אנרגיה. אבירם קליך בתפקיד דני, הגבר הצעיר שחוסר הבגרות שלו מסבך את העלילה, מביא לבמה את הכנות הנבוכה החיונית לדמות.

מי שמעניקה להצגה כולה אבק כוכבים של ממש היא בת חן סבג, בתפקיד הצעירה האבודה שממציאה פרטים על עצמה, אבל נשארת נאמנה לאמת שלה, ומשלמת על כך בחייה. יש בסבג את הצירוף הייחודי של ילדותיות חצופה ומיניות שופעת, תמימות מוחלטת ויופי כובש, הכי קרוב ל"קרוב יותר" שיכולתי לתאר לעצמי.

תיאטרון הספרייה מעלה את "קרוב יותר" מאת פטריק מארבר. נוסח עברי: יהונתן גפן. בימוי: גילי אמיתי

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ