מסעות של כוכב: ראיון עם ויליאם שאטנר

בתפקיד קפטן קירק או דני קריין - השחקן בן ה-81, ויליאם שאטנר, היה תמיד בלתי צפוי. מופע היחיד החדש שלו בברודוויי מספק הזדמנות לברר איך זה קרה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ניל גנזלינגר, ניו יורק טיימס

השאלה שהוצגה לוויליאם שאטנר היתה קונבנציונלית למדי. התשובה - לא.

מה יראו הצופים שיבואו להצגה החדשה שלך בברודוויי, ולא פחות חשוב, מה לא יראו?

"הם לא יראו אותי עירום", אומר שאטנר.

"וזה יאכזב אולי שלושה אנשים", הוא מוסיף.

חילופי הדברים האלה, בשלב מוקדם בראיון שהתקיים בסטודיו שברחוב 31 מזרח במנהטן שבו מתקיימות החזרות של שאטנר, הם תמציתה של אחת הקריירות הססגוניות בתעשיית הבידור האמריקאית. יותר ממחצית המאה היה שאטנר התגלמות הפרדוקס: הוא בלתי צפוי באופן רציף, הן בבחירת הפרויקטים שלו והן בתגובות שקיבל על עבודתו.

מי היה מעלה בדעתו שקפטן ג'יימס קירק, הדמות שגילם בתוכנית הטלוויזיה משנות ה-60 "מסע בין כוכבים", שהחזיקה מעמד שלוש עונות בלבד ולא זכתה לשיעור צפייה גדול במיוחד, ייהפך לאחת הדמויות הבדיוניות האהובות והרווחיות ביותר ב-50 השנים האחרונות? מי היה מעלה בדעתו שכעבור 35 שנים הוא יתעלה על ההצלחה של "מסע בין כוכבים" בדמות מוזרה לא פחות אך שונה לחלוטין, בתפקיד עורך הדין דני קריין ב"הפרקליטים" ואחר כך ב"בוסטון ליגל"?

שאטנר (משמאל) מארח את הזמר בראד פייזלי במופע החדש שלו בתיאטרון "מיוזיק בוקס", בחודש שעבר. דמות בדיונית אהובה

שלא לדבר על "T. J. Hooker", על "השטויות שאבא שלי אומר", על פרסומות לאתר הקניות פרייסליין ועל הגיחות המזדמנות למשהו שדומה למוסיקה.

לכן, אם העובדה ששחקן בן 81 שזוכה עדיין לעבוד בטלוויזיה ובקולנוע מנסה פתאום להעלות מופע בברודוויי נראית לכם קצת מטורפת, כנראה פשוט לא עקבתם אחרי התפתחות הקריירה של שאטנר. הבלתי צפוי - זה תחום העיסוק שלו.

מופע היחיד שלו, "Shatner's World: We Just Live in It", הועלה לפני חודש בתיאטרון "מיוזיק בוקס" בברודוויי ובערים נוספות ברחבי ארה"ב. אמנם חלפו 50 שנה מאז הופיע שאטנר בברודוויי (ב"ירייה באפלה", עם וולטר מאתאו וג'ולי האריס), אבל הוא הרבה לעשות דברים כאלה בזמן שחלף מאז הימים שבהם התרוצץ על קרשי הבמה.

"במשך השנים הופעתי מול עשרות אלפי אנשים במתכונת של הופעה שעשיתי בה בעצם סטנד-אפ - אנקדוטות, סיפורים, תשובות ושאלות", הוא אומר. "לא קרה שעברו יותר מחודש-חודשיים ולא הופעתי לפני קהל חי".

אחת הגרסאות למופע בברודוויי, הוא אומר, נבדקה מול קהל באוסטרליה ובקנדה, והתוצאות היו מעודדות: "הקהל הריע, המבקרים היו טובים, ואנחנו נהנינו מאוד".

שאטנר, בלבוש מלא - הפעם בחליפה חומה וחולצה כחולה - השיב בסופו של דבר על השאלה למה אנשים יכולים לצפות במופע שלו (ועשה זאת, דרך אגב, בדיבור נורמלי, רהוט, נוטה קצת למשחקי מלים, שכלל אינו דומה לצורת הדיבור המזוהה עמו מ"מסע בין כוכבים").

"במופע אני מגיש לקהל כמה היבטים של חיי, שלדעתי הם מעניינים ומשעשעים, ואני מציג על הבמה מי אני ומה אני ולמה אני", הוא אומר. "אין לי תשובות לשאלות האלה, אבל כשאני מציג את הסיפורים שלי אני מקווה שאולי אתם תקבלו תשובה שתספק אתכם". הוא מרוצה מהמופע המסוים הזה, אך הוא יודע שמנהטן היא זירת מבחן בפני עצמה.

"לא מפחיד אותי לשמוע אנשים צוחקים ולשמוע אנשים מקשיבים", הוא אומר. "מה שמפחיד אותי לרגע אחד, בערב הפתיחה, הוא השאלה אם אהיה טוב מספיק ואם החומר שלי יהיה טוב מספיק לבאי התיאטרון המתוחכמים של ניו יורק".

גורם הפחד הזה, הוא אומר, משתלב יפה ברעיון הכללי שלו. "הפחיד אותי לעשות הצגת יחיד ולהעלות אותה בברודוויי", הוא אומר, "אבל זה אתגר, ואמרתי כן לאתגר. והרעיון להגיד כן הוא עצמו נושא בהצגת היחיד: שלנהל את החיים בגישה של להגיד כן זו אפשרות הרבה יותר מעשירה מאשר להגיד לא ולהישאר במקום הבטוח".

ההופעה הקודמת של שאטנר בברודוויי התקבלה יפה. בביקורת על "ירייה באפלה" שהתפרסמה ב"ניו יורק טיימס" באוקטובר 1961 כתב הווארד טאובמן על הדמות: "שופט צעיר נלהב ורציני, שגילם בצורה נאה ויליאם שאטנר". שלוש שנים קודם לכן השתמש ברוקס אטקינסון, שכתב ב"ניו יורק טיימס", באותה מלה לתיאור הופעתו של שאטנר ב"עולמה של סוזי וונג", הצגה שהוצגה 508 פעמים. "בתפקיד הצייר המשועשע, ויליאם שאטנר נותן הופעה צנועה ונאה", כתב. אטקינסון הוסיף - ויש שיאמרו מתוך ראיית הנולד, בהתחשב בסגנון שבסופו של דבר היה למזוהה עם שאטנר - "אולי קצת עצית".

אבל שאטנר היה אז בדרכו להצלחה טלוויזיונית; הדברים התגלגלו, ועד מהרה לא נותר לו זמן לברודוויי. פרק הזמן המוגבל שבו יועלה המופע הנוכחי, הוא אומר, איפשר לו לחזור עכשיו. "התבקשתי לחזור לברודוויי כמה פעמים במשך השנים. אבל חשבתי שהמחויבות הנדרשת מבחינת הזמן תהיה גדולה מדי. אבל המופע הזה הוא עבורי התגשמות חלום, כי הוא איפשר לי לבוא לניו יורק ולעלות שוב על הבמה בברודוויי, מבלי להיות כבול למחויבות ארוכה שתרחיק אותי מהמשפחה שלי".

שאטנר (משמאל) כקפטן ג'יימס קירק ב"מסע בין כוכבים". רק שלוש עונות

אשתו, אליזבת, יושבת לידו בראיון. כשדיבר היא הראתה כמה תמונות משפחתיות בטאבלט: הסוסים שהיא ושאטנר מחזיקים בבתיהם בקנטאקי ובקליפורניה. שאטנר רוכב בשלושה סגנונות תחרותיים. "אני רוכב על סוסים יותר מכל מי שהתחרה נגדי אי פעם", הוא אומר, לא בהתפארות אלא פשוט כהסבר לאחת הדרכים שבהן הוא שומר על כושר. "אנשים רוכבים על סוס אחד, אולי שנייים, ואני רוכב על חמישה או שישה בימים אלה. ואנשים מתפעלים מזה, אבל בעיניי זה פשוט".

אז כן, הוא בכושר גופני שמאפשר לו לעמוד במשך 100 דקות באורות הבמה החמים. אבל סביר להניח שמגזר מסוים במעריציו של שאטנר ירצה לדעת אם במאה הדקות האלה הוא יפגין גם את ההיבט המוסיקלי המפורסם שלו. "The Transformed Man", אלבום שהקליט ב-1968, נהפך לקלאסיקה, בזכות גרסתו ל-"Lucy in the Sky with Diamonds" ול-"Mr. Tambourine Man", אף שהוא לא התכוון שכך יהיה. לאחרונה, באלבום "Has Been", הוא הקליט עם אנשים כגון בן פולדס וג'ו ג'קסון. המופע בברודוויי מתייחס להקלטות האלה.

"הקריירה המוסיקלית שלי היא אחד ההיבטים של אהבתי למלה המדוברת", הוא אומר. "כן, אני מספר באחד הקטעים למשך זמן קצר איך זה נולד, מה עשיתי ומה היו התוצאות. ובסוף אני שר שיר שבראד פייזלי כתב לי, שיר שנקרא ‘Real'".

"Has Been" הביא לכך שכמה מבקרים התייחסו להקלטות של שאטנר ברצינות רבה יותר, ומנקודת המבט החדשה הזאת אפשר לבחון את כל הקריירה שלו. היא נראתה לעתים קרובות קיטשית ומטופשת, אבל שאטנר אולי ידע כל הזמן שבין הרציני והמגוחך עובר גבול דק, אם בכלל יש גבול כזה.

"אנחנו מניחים, אנחנו מתרגלים לכמה מהדברים המגוחכים בחיים, ואנחנו מדחיקים לעתים קרובות את המציאות של האבדון שאורב לכולנו, של הרעלים במים ובאוויר ובאדמה", הוא אומר. "אז בכל הדברים בעצם יש טירוף בסיסי. אם אתה מכיר בזה, ונכנס למים, אני חושב שאתה נעשה חלק מחיים טובים יותר". *

מאנגלית: אורלי מזור-יובל

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ