בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה הופך את "מלאכת החיים" לסיפור הצלחה בפולין?

בימוי אינטליגנטי, פרשנות מעניינת ושחקנים ידועי שם. אין פלא ש"מלאכת החיים" של חנוך לוין ממלא אולמות בתיאטרון הלאומי בפולין

4תגובות

הצגות על מצוקתם של אוהדי כדורגל הומוסקסואלים הרוצים לצאת מהארון אל הטריבונה ואפילו אל המגרש; על יחסים קטלניים בין אם לבתה לאורך ההיסטוריה הפולנית הכבושה; על מלכה ספרדית מטורפת, או על התמודדות פולין של היום עם אשמתה מימי מלחמת העולם השנייה, כשפולנים הסגירו פולנים אחרים לידי הנאצים תמורת מעיל פרווה - כל אלה עם הרבה תנועה, דיבור במקהלה וניסיונות ויזואליים בכל חלל שאינו אולם רגיל היו חלק מהתפריט הבימתי שבו צפו משתתפי הכנס ה-26 של הארגון הבינלאומי של מבקרי תיאטרון, שהתקיים בשבוע שעבר בוורשה.

ובכל זאת, למרות כל המבחר של יוצרים צעירים ומרדנים, הלכתי ערב אחד לתיאטרון שגרתי באולם שגרתי, ואפילו למחזה שאני מכיר היטב - "מלאכת החיים" של חנוך לוין, המוצג בתיאטרון הלאומי הפולני. את ההצגה ביים יאן אנגלרט, שהוא גם מנהלו האמנותי של התיאטרון וגם אחד משחקני התיאטרון והקולנוע הידועים ביותר בפולין.

בעבר נטען בישראל כלפי לוין שמחזותיו נוחלים הצלחה רק בישראל ואף אחד בעולם אינו מתעניין בו (בניגוד לבן זמנו יהושע סובול, למשל). ואולם, בשנים האחרונות לוין הוא להיט בפולין. בכל רגע נתון כעשרה תיאטרונים ברחבי פולין מציגים מחזה שלו. בוורשה מוצג כעת גם "שיץ", בתיאטרון אתנאום.

רוברט יאבורסקי

הבכורה של "מלאכת החיים" בתיאטרון הלאומי הפולני היתה בדצמבר, ומאז הועלתה ההצגה כ-30 פעם בפני אולמות מלאים, וזאת כשלתיאטרון יש ברפרטואר כ-30 הצגות במקביל. בערב שהייתי באולם (בחלל הגדול של התיאטרון, שהוקם לפני 250 שנה, הוקמו טריבונות עץ לקהל של כ-300 איש) הצופים מחאו כפיים בעמידה זמן רב והשחקנים שבו לקוד קידה שבע פעמים.

הדבר המרכזי שאנגלרט עשה בבימוי שלו למחזה זה, שעיקרו חשבון נוקב על חיים ויחסי נישואים, הוא מה שהסביר בשיחה אתי במלים: "לא לשחק את זה בין הכיור לאסלה". אמנם המיטה הזוגית היא עדיין מרכז הבמה, אבל היא לא רק הרהיט שעליו מתנהלים היחסים בין בני הזוג פופוך, יונה ולביבה (המחזה מתחיל כשהוא הופך אותה עם המיטה), אלא היא סמל: היא ניצבת על במה קטנה ומוגבהת, קצת משופעת, באמצע במה גדולה וריקה, אבל העלילה מתרחשת בעיקר סביבה. הבמה כולה היא מרחב המפקיע אותה מקטנות היום, כי אנגלרט אומר ש"זה מחזה של משורר", אף על פי שהוא מדבר על תחת ועל "לדפוק" ולהפליץ (המשפט של יונה, "אדפוק בחוץ ואפליץ בפנים", מצלצל בפולנית הרבה יותר טוב מבעברית).

הקיר האחורי מנוצל להקרנת וידיאו הנמשכת לאורך כל 90 הדקות של ההצגה. בתחילה מוצגת הקרנה של עיר גדולה בלילה, עם שלל אורות מהבתים, הנראים ככוכבים. בהדרגה נהפכת ההקרנה למראה גדול של שביל חלב אביך וצפוף, מין מרחב של יקום חסר גבולות. כשהעימות בין לביבה ליונה מחריף, ההקרנה העיוורת מקבלת גוון אדמדם, ולרגע היא נראית כתקריב של לב פועם והחלל סביבו, משהו שרואים לפעמים בסדרות הזיהוי הפלילי בטלוויזיה. לבסוף חוזרים בהדרגה לרקע של העיר הגדולה, הלילית והמנוכרת.

אבל כל זה רק רקע לליהוק ולמשחק. לי, כצופה תייר, הדבר לא היה משמעותי, אבל מקריאה אני יודע ששני השחקנים בתפקידים הראשיים הם כוכבי קולנוע, תיאטרון וטלוויזיה מהגדולים בפולין. את יונה מגלם יאנוש גאיוס, נמוך קומה, בעל שיער שיבה אפור כהה. מבחינת הפופולריות שלו בפולין, הוא מקביל במידה מסוימת למה שהיה בארץ יוסי בנאי, שגילם את התפקיד הזה בשנות ה-70: שחקן דרמטי בעל יכולת קומית מובהקת וקריירה בידורית מצליחה. החלק הראשון של ההצגה הוא מונולוג של יונה על אכזבתו מחייו, וגאיוס נושא אותו במין עייפות, כאילו לואט את המלים, חוזר עליהן באוזני עצמו.

אנה סניוק מגלמת את לביבה, המתגלגלת מהמיטה וצריכה להתמודד עם הדחייה הברוטלית של בעלה בכל האמצעים העומדים לרשותה של אשה; היא פורשת את כל מניפת ההתנהגויות הנשיות, מן העלבון, אל האכזבה, אל הכאב, כדי להיהפך לפתע, בשיער פרוע ומתולתל וכתונת לילה מהוהה, לדמות מפתה של אשה חושנית המנסה לעורר את היצר הרדום של בעלה, ואחר כך מתנערת בזעם ושולחת את ה"יגואר שלו" (כך יונה מתרברב כשהוא בחוץ, באוזני נשים מושכות יותר) לצוד בחוץ.

בשיחה אחרי ההצגה סיפר אנגלרט שחלק גדול מעבודתו כבמאי היה למנוע משני השחקנים המנוסים והפופולריים האלה לברוח למקומות שבהם הם מרגישים בנוח עם הקהל, ו"לנקות" את המשחק שלהם מכל מה שהיה מאפשר לדמויותיהם לכבוש את לב הצופים. ואכן, גם בהפקה הזאת קשה שלא להתרשם עד כמה המחזה הזה ברוטלי מבחינת היחסים הבין-אנושיים המוצגים בו. חלק ניכר מהזמן צפה הקהל במתרחש בין יונה ללביבה בתדהמה, כך נראה לי, ורק לקראת הסוף התעורר הצחוק, אולי של חוסר אונים.

אם גאיוס וסניוק מעוררים פליאה בתפקידים הראשיים, נוסף גם ההישג של וולודימייז' פרס בתפקיד הקטן של גונקל, האורח שרוצה להתחמם לאור מדורת היחסים הדועכת של יונה ולביבה. אנגלרט מספר כי לפרס הוא הציק יותר מלשני הכוכבים שלו, אבל גם שפרס מאוד נענה לאתגרי הבמאי ואכן הפך את התמונה שלו לפנינה אנושית. אני מודה שאני יודע מי שיחק את התפקיד הזה בשתי ההפקות של "מלאכת החיים" בישראל, אבל איני זוכר אותם על הבמה. עתה ספק אם אוכל לשכוח איזו דמות מופלאה הוא גונקל במחזה הזה, שבו יש לו תמונה אחת בלבד.

התמונה האחרונה של המחזה מתרחשת אחרי מותו של יונה על הבמה. בהפקה זו גאיוס יוצא מהבמה אל מותו בפיג'מה וחלוק, כדי לחזור כעבור זמן כדמות מן הקבר, בחליפה ועם מגבעת לראשו, לקודה האחרונה המסיימת, ברוחו של צ'כוב, את המחזה הזה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו