בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה הקשר בין קהל תיאטרון לכלבי ים בשבי

מבקר התיאטרון הראשי של ה"ניו יורק טיימס" יוצא לקרב נגד מחיאות הכפיים בעמידה: זה רפלקס המוני, חייתי, מחווה ריקה. הופעה גרועה של הקהל

28תגובות

מבקר התיאטרון הראשי של ה"ניו יורק טיימס", בן ברנטלי, מפציר בכל אחת ואחד מכם: אל תמחאו כפיים בעמידה. Don't give the standing ovation .

חשבתם שלמחוא כפיים בעמידה בסיום הופעה הוא אות הכבוד הרם ביותר שקהל יכול להעניק לשחקנים; ביטוי רווח כמו "הקהל היה על הרגליים" חיזק סברה זו. גם דחף פועם אחרי הצגה טובה להריע בכל איברי הגוף ולרקוד ריקוד קטן. לא: לפי ברנטלי, מבקר התיאטרון של הטיימס מאז 1993, למחוא כפיים בעמידה זה רפלקס המוני, חייתי, מחווה ריקה. הופעה גרועה של הקהל. כך הוא כותב במניפסט שלו, שהתפרסם שלשום (ראשון) במהדורה המודפסת של עיתונו.

"ברצוני לצאת בקריאה רשמית ודחופה למען חזרתה של ה-.sitting ovation, כי אנחנו באמת הגענו לנקודה שבה ל-standing ovation אין כל משמעות. היום כל הופעה בברודווי נגמרת עם אנשים שקופצים על רגליהם וטופחים בסנפיריהם כמו אריות ים בשבי כשהשומר בגן חיות מביא להם דלי של דגים", כתב ברנטלי.

אבי אוחיון/לע"מ

"ה-S.O (אם יותר לי לקרוא כך לתופעה שכבר אינה ראויה לשמה המלא) נהפך לרפלקס של מחווה חברתית, כמו ללחוץ ידיים עם המארח כשהמסיבה נגמרה", כתב, ובדימוי נוסף: "זה כמו לעשות סקס בפגישה הראשונה, בין אם אתה מעוניין או לא, רק בגלל שנדמה לך שזה מה שמצופה".

לא שתמיד שרתה האמת בין כפות הידיים של הצופים. ה"קלאק" – קבוצה בקהל שתפקידה לסחוף את הקהל בתשואות או בבוז – ישבה ועמדה גם בתיאטראות יוון העתיקה. לנירון קיסר היה צבא שהריע לו בפקודה. ובתיאטראות פאריס של המאה ה-19 לא יכולת לראות הצגה בלי שמריעים מטעם יטו את תגובת הקהל.

אבל אם היה תור של אמת למחוות התשואה, עכשיו זמנה להיחנק בעודף התלהבות סתומה. הצופים ב"כוכב נולד" וב"דה וויס" הישראליות יכלו להבחין באינפלציה של תשואות בממלכה האמפתוקרטית הזו שבה כל דמעורר הזדהות גבר. לקומיקאי ג'ורג' קרלין מיוחסת האימרה: "תשואות בעמידה נפוצות כיום הרבה יותר מדי. אנחנו צריכים תשואות שבהן כל האנשים בקהל מרביצים אחד לשני". שזו דרך אלגנטית לומר שהעמידה האוטומטית שוחקת את מותר האדם מהבהמה – ודווקא היכן שהיית מצפה לעידון ותחכום.

אבל ברנטלי לא מאשים את הפיל-גוד ריאליטי. אחרי הכול היה זה סיימון קאוול – יוצר "פופ איידול" שהתגלגלה ל"אמריקן איידול" ול"כוכב נולד" – שהחזיר לסטנדינג אוביישן את כבודה לפני שלוש שנים כאשר הגיח לרגע מתוך אדישותו המחושבת ונעמד על רגליו להריע למתמודד "אמריקן איידול" אדם למברט. בסוציולוגית הקהל הקטנה של ברנטלי האשמים הם אתם ואני, חברים. התיירים: אלה אשר "במסלול שלהם כלול, לצד ביקורים בפסל החירות ובהארד רוק קפה, מופע ברודווי של 'וויקד' או 'ג'רזי בויז'", לדבריו. "לקהל כזה, למחוא כפיים בעמידה בסוף המופע הפך להיות חלק רשמי מחוויית ברודווי. ואם הוצאת כמה מאות דולרים על כרטיס במקום לא משהו, נראה ש-S.O יעזור לאשש שהכסף לא נזרק על כלום".

אין חיבור חינוכי שלם ללא דוגמא ומופת: בקוטב האנין והמתוחכם של קהל התיאטרון יושב – יושב! – קהל כזה כמו שפגש ברנטלי החודש בבכורה של "אנקורס!" בסיטי סנטר בניו יורק, גרסה מוזיקלית של "גברים מעדיפים בלונדיניות". המופע היה מדהים, מעיד המבקר הוותיק, אבק כוכבים נשפך על קהל אסיר תודה, אך כשעלה המסך עם סוף ההצגה הקהל לא קם. "צהלנו, שאגנו, מחאנו כפיים בפראות. אבל אף אחד, ככל שיכולתי לראות, אף אחד לא עמד. 'גברים מעדיפים בלונדיניות' זכה למחווה הרמה מכול – הוא קיבל סיטינג אוביישן" .

אבי אוחיון / לע"מ

אז ברנטלי מבקש שתנסו להיות קצת יותר כמוהם. אין זאת אלא שצריך לדרוש ממבקרי התרבות של הטיימס לחבר קוד נימוסין כולל שינחה אותנו איך לא לעשות בושות בעיר הגדולה. אם תיירים בניו יורק ישעו לקריאתו של ברנטלי, בקרוב נתוודע לרפלקס חברתי חדש: להישאר לשבת בסוף ההצגה, לא משנה מה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו