בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אמש בתיאטרון

"לא ביום ולא בלילה"

הופעתה של ליא קניג בגרסה החדשה למחזהו של אברהם רז מ-1968 מצליחה להשכיח דמויות משנה חלשות, בימוי בעייתי ותפאורה חסרת חן

תגובות

גם אם אפשר להתווכח על המשמעות המדויקת של ה"לאומיות" בתוארו של תיאטרון הבימה, דומה שעל דבר אחד תהיה הסכמה. תיאטרון לאומי צריך לעסוק גם - לאו דווקא בעיקר - במחזאות ישראלית, זו שנכתבת היום, אך בעיקר זו שנכתבה בעבר. העלאת מחזה של אברהם רז (1971-1937), שהוצג לראשונה ב-1968, היא בחזקת המובן מאליו, מה גם שבתפקיד הראשי מלוהקת ליא קניג, שבבכורת ההצגה היתה בתפקיד מחליפתה של מרים ברנשטיין-כהן, שיצרה את התפקיד.

זהו סיפורה של מורה קשישה מאוד, המאושפזת לטיפול בראייתה הדועכת, ומתוודעת לחייל שאיבד במלחמה את ראייתו וספק אם יראה שוב אחרי ארבעה ניתוחים. לה נדמה שהוא אהוב נעוריה, והוא, ברגע של משובה, מעמיד פנים ונשבה באשליה שלה. אחות צעירה נמצאת, קצת חסרת אונים, ביניהם.

ז'ראר אלון

זהו מחזה במרקם ריאליסטי, תוצר של תקופתו, מפגש בין עיוורון וראייה, בגרות וזקנה, אופטימיות ודיכאון, עבר והווה, אשליה ומציאות, וזיכרון מתעתע. הדמויות אמנם לא רואות, אבל הצופים כן, ולא מגיעה להם תפאורה כל כך חסרת סגנון וחן, שיוצרת יותר בעיות משהיא פותרת. אינני יודע מה היה הישגו של הבמאי בהדרכת השחקנים בתחום הרגש; בנושא הסגנון וההעמדה עבודתו נראתה לי מקרית מבחינת התנועה ומקומות ההתרחשות על הבמה.

שני שחקנים צעירים יחסית שמגלמים את תפקידי המשנה משרתים כנראה את מטרות התיאטרון במחזמר "סיגל", שלא זכיתי לראות. הדר רותם-רצון מגלמת את התפקיד כפוי הטובה והלא ברור של האחות, וזה בעוכריה. ארז רגב, כנראה בן דמות המחזאי, שמניעיו לא ברורים אבל רגשותיו סוערים ועולמו עגום, מתרוצץ ומנופף ידיו, אבל עד הסוף לא ברור מה מפעיל אותו כדמות ושחקן.

אבל ­ - וזה עושה את כל ההבדל - ­ כל זה מתרחש סביב ליא קניג. כאן היא מפעילה את כל התחמושת ותחבולות הפרפורמרית שלה כזקנה מתעוורת תוססת שמסוגלת לכופף את המציאות. וכשראייתה חוזרת אליה ברגע של קסם ייחודי שלה, פתאום היא רכה, שקטה ויפה להפליא. וכאן נפתחו לי עיני הרגש, וכל השאר נהיה לא חשוב.

הבימה מעלה באולם מסקין את "לא ביום ולא בלילה" מאת אברהם רז. בימוי: רועי הורוביץ. תפאורה: מושיק יוסיפוב. תלבושות: ילנה קלריך. מוסיקה: דניאל סלומון. תאורה: מאיר אלון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו