האושר הגלום בסבלו של הזולת

גיבורי "פופר" של חנוך לוין, שעלה בקאמרי בבימוי רב הברקות של מוני מושונוב, מחפשים קצת אושר. אם לא בחיים ביחד, אז אולי במותו של האחר

מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ

"פופר" הוא מחזה מוקדם של חנוך לוין, מ-1976, ומופיעים בו נושאים רבים שילוו את לוין ואת צופיו עד מותו, המוקדם מדי: האנשים שנבנים מאנשים אחרים כדי לדעת מה הם ומה הם רוצים, החיים שתמיד מתרחשים במקום אחר, הזוגיות שהיא משאת נפש וזיוף אחד גדול, הנשים הגדולות הנערצות והרודניות והזונות האנושיות וחסרות האשליות, הגברים העלובים, כל אחד בדרכו המיוחדת, האושר והשלווה הבלתי מושגים, קלישאות התקשורת הבינאישית השחוקות, והחיים שאינם ראויים לחיות אותם, לכשעצמם, אלמלא המוות.

פופר הוא הנספח לחיים, ידיד המשפחה של שורץ ושוורציסקה. סוד מלוכלך של של בני הזוג מתנפח לעניין של חיים ומוות, וחמישה טיפוסים אבודים (כץ, הידיד של פופר, אחד מאלה שמנסים להיות לא מעורבים בעולם של לוין, ולא מצליחים, והזונה שאמורה להעמיד פני אוהבת והיא האחת שלא מרמה את עצמה) מחפשים קצת אושר, אם לא בחיים ביחד, אז בסבל ובמוות של הזולת.

מוני מושונוב יודע להעמיד הצגה שיש בה הרבה הברקות. הוא עושה שימוש מצויין במוסיקה המעולה של עומר קליין ובכוריאוגרפיה של צחי פטיש, ואלה רגעי השיא של ההצגה, גם מפני שכל שחקניה הם גם זמרים-רקדנים-פרפורמרים מרשימים, כל אחד בסוגו. באותה מידה כל אחד מן השחקנים מצא בדמויות הלוויניות את הפן המוגזם והמוחצן, ואת נקודות הרגש החבויות מתחת לקריקטורה הכל כך אנושית. עירית קפלן היא שורציסקה, האשה הגדולה מהסיוטים, בשלב שבו לוין עוד לא מפרק את הדמות, והיא מנצלת את החירות הגופנית והטמפרמנט האדיר שלה. איציק כהן מוצא רגעי ילדותיות ומבוכה נוגעים ללב בדמות שוורץ, ושניהם מחוללים בקלילות מרהיבה. נדב אסולין הוא כץ, איש האמצע, שהאמצע חסר לו בסיפור האנושי, בדרגה אחת של שכלול נמוכה מן הפרטנרים שלו. שרית וינו-אלעד היא קולפה, הזונה טובת הלב, והופעתה מחלצת את ההצגה מדשדוש מסויים במקום. יניב ביטון הוא קומיקאי מעולה, ופופר שלו מוטען בכאב פיוטי אישי, ובחן ייחודי של רגליו המרקדות, גם אחרי המוות של דמותו.

ועם כל זאת, עם כל ההברקות, היו לי רגעים ארוכים מדי של מה שהייתי מכנה "טעם רע", אלמלא היו המחזה הזה של לוין, וכל יצירתו, עושים צחוק מן העניין הזה ממש.

תיאטרון הקאמרי מעלה את "פופר" מאת חנוך לוין. בימוי: מוני מושונוב. מוסיקה: עומר קליין. כוראוגרפיה: צחי פטיש. תפאורה: אלכסנדרה נרדי. תלבושות: פולינה אדמוב. תאורה: עמיר ברנר

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ