בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ההצגה שהקדימה את המציאות

את החשיפה העיתונאית על ספירת הקלוריות מצד ישראל במסגרת המצור על עזה הקדים באופן די מדהים "יוליסס על בקבוקים", מחזהו של גלעד עברון שהועלה בתיאטרון חיפה ב-2011

6תגובות

לפני כשבועיים, ב 23 באוקטובר, עלה ראש ממשלת החמאס איסמעיל הנייה על במה מאולתרת בעזה והודיע שהמצור על עזה נגמר. בין צופיו היו אמיר קטאר (שביקורו סימל את סוף המצור בעיני הנייה) ואשתו, השייחה מוזה, שבלטה בתלבושתה הציורית שלא היתה מביישת את במת התיאטרון.

יומיים לפני כן, כנראה ללא תיאום עם עזה הנצורה והאמיר של קטאר, עצר חיל הים ספינה בשם "אסטל" שניסתה לפרוץ את המצור בדרכה לעיר. הפעם, שלא כמו במקרה הספינה הטורקית "מרמרה" במאי 2010, זה עבר ללא נזקים לכל המעורבים.

איך כל זה קשור לתיאטרון? יותר ממה שנדמה, כך התברר לי. שבוע לפני ההכרזה של הנייה על סוף המצור דיווחה עמירה הס ב"הארץ" (17.10) כי בתום "שלוש שנים וחצי של מאבק משפטי של עמותת 'גישה', נאלצה לשכת מתאם הפעולות בשטחים (המתפ"ש) לשחרר לפרסום את מסמך הקווים האדומים, שחיברה ב 2008. במסמך מחושבות קלוריות המינימום הנחוצות לדעת המתפ"ש (2279 לאדם), כדי שתושבי רצועת עזה לא יגיעו למצב של תת-תזונה בתקופה שבה ישראל הגבירה את מגבלות התנועה של אנשים וסחורות, כולל מוצרי מזון וחומרי גלם. לפי הכתוב במסמך, שולבו בחיבורו עובדים ממשרד הבריאות וחישוב הקלוריות נעשה על פי מפתח של המשרד, המתבסס על הצריכה הישראלית הממוצעת, תוך התאמתו 'לתרבות ולניסיון' ברצועה".

כשקראתי את הידיעה, הפרטים נשמעו לי מוכרים, וברור היה לי שזה לא היה מפרסום קודם ב"הארץ", בכתבתם של אורי בלאו ויותם פלדמן מיוני 2009, (שצוטט בידיעה של הס), שבעקבותיו טענו נציגי המתפ"ש בפני בג"ץ כי "זו טיוטה בלבד שמעולם לא יושמה ולא הנחתה את המדיניות בפועל". כל הדיון בתושבים ערבים נצורים ובקלוריות נחרט בזיכרוני בצורה חיה, כאילו הייתי נוכח באותו דיון, שלטענת נציגי המתפ"ש אינו מעשי כלל.

פישפשתי בזיכרוני התיאטרוני, נעזרתי בכמה חברים טלפוניים ¬ ונזכרתי. אכן שמעתי את הנימוקים על הקלוריות המינימליות שנחוצות לאדם כדי לא למות מרעב, במהלך ההצגה "יוליסס על בקבוקים", מחזהו של גלעד עברון, בבימויה של אופירה הניג. בכורת ההצגה נערכה בתיאטרון חיפה בינואר 2011, ואני ראיתי אותו כחצי שנה מאוחר יותר.

שיגדלו יותר נמוכים

המחזה, לאלה שלא ראו (הוא הוצג מאז בכורתו קצת יותר מ 50 פעם, לפני קהל של פחות מ 200 איש בכל פעם, כלומר ראו אותו פחות מרבבה) עוסק בדמותו של מורה לספרות, המכונה במחזה "יוליסס", שנתפס על ידי צה"ל כשהוא מנסה להפליג לעזה על רפסודה מאולתרת העשויה מבקבוקים. בחקירתו הוא טוען כי בא ללמד שם ספרות והמטען שניסה להבריח הוא ספרות רוסית. "אין מי שלא זקוק לספרות רוסית", הוא טוען.

הציר השני של עלילת המחזה הוא סיפורו של עורך הדין הישראלי-יהודי (בגילומו של איצ'ו אביטל), שמתמרן בין המאמץ לרצות את אשתו (נעמי פרומוביץ-פנקס), העוסקת בפעילות התנדבותית ומנסה לגייס אותו לעזרתה, לבין הניסיון לחיות בדו-קיום לא קל עם שותף למשרד בעל המצפון הגמיש (יורם יוספסברג), ולבסוף מתנדב להגן על "יוליסס" במסגרת פעילות "פרו-בונו".

עניין הקלוריות, המצור ועזה עולה במחזה בשיחות בין עורך הדין לנציג של מתאם הפעולות בשטחים, ששמו במחזה "סיינפלד" (לך תדע עד כמה הדבר נועד להדהד את שם הסדרה האמריקאית שעוסקת בעיקר בפטפוט סרק), וכל מטרתו היא לא להיות מואשם בפשעי מלחמה. והנה מה שאומר סיינפלד במחזה (אני מדלג על השאלות של עורך הדין):

"אספקת המזון! מספר הקלו... תתערב כשתרגיש שצריך... מספר הקלוריות שזקוק להן אדם משתנה לפי הגיל. אנחנו עובדים, כמובן, לפי טבלאות רפואיות. נערה צעירה עד גיל חמש עשרה זקוקה לאלף מאתיים קלוריות. ילד עד גיל שמונה יוכל להסתפק באלף, נניח אלף חמישים. (...) יש לוח של משרד הבריאות. השתמשנו גם בטבלה שהגיעה מקוסובו, ויש אפילו נייר שהתגלגל מפרו. אנחנו לא מדברים על שובע. אנחנו מדברים על צרכים בסיסיים של הגוף, לשם קיום סביר עד גבולי. (...) אם יש פה ושם מקרי מוות מרעב בגלל שהאספקה לא יכולה להגיע בעזה לכל אחד, אנחנו משיבים שזו לא הבעיה שלנו. אנחנו לא הגוף הריבוני בשטח.

"אם יש למשל עליה דרמטית ברככת של העצמות ובעקמת עמוד השדרה אצל ילדים, אני עדיין לא מוטרד. (...) אבל בוא נניח שטוענים נגדנו שבגלל המינימום בטבלאות, כל הילדים שלהם יגדלו נמוכים. כי אני, אם נודה כאן בארבע עיניים, אין לי בעיה אם הכושר שלהם יפחת, שיגדלו יותר נמוכים. קל יותר יהיה לטפל בהם קטנים. ואם העצמות שלהם יתפוררו בזיקנה... גם סבתא שלי התפוררה והיא אכלה הרבה גבינה. הזיקנה מכאיבה לכולם."

ואז הוא שואל את עורך הדין: "שום דבר לא צרם לך?", והלה עונה: "מבחינת החוק, לא צרם מדי".

אחרי שתיקה, ואחרי הבהרה של עורך הדין שהוא איננו פרקליטו של המתאם אלא של האסיר, קובע סיינפלד: "אם אני עושה פשעים, אני רוצה לדעת".

אני מנסה להיזכר איך הגבתי כששמעתי את הדיאלוג הזה מעל במת התיאטרון במחצית 2011. ספירת קלורית היא תופעה המוכרת לישראלי השבע (זה גם אני) מהקשרים של דיאטה, והיא בדרך כלל פעולה עצמית רצונית (האדם המנסה לרזות קובע מינימום קלוריות לעצמו). אני מניח שרבים מאתנו לא יופתעו לשמוע שיש מצבים בהם גורם חיצוני קובע קלוריות מינימום הנחוצות לאדם לשרוד (במחקרים רפואיים, או בניהול בתי סוהר), אבל זה לא דבר שמטריד את צופה התיאטרון הישראלי הממוצע.

נכון, רובנו יודעים שליהודים בגטאות ובמחנות המוות קבעו הנאצים מינימום קלוריות קטלני, אבל ¬ קודם כל ¬ אסור להשוות. ושנית, הרי לא יעלה על הדעת שאנחנו ¬ לא אנחנו פיזית; מישהו בשמנו, כמובן ¬ נעסוק בראיית חשבון של קלוריות, בביורוקרטיה של רעב של אחרים. מצור כן, בהחלט, נגד אויבים הקמים להשמידנו; למנוע מהם אמצעי לחימה. אבל לספור להם קלוריות?

זה גם לא העיקר במחזה, שאמנם מתרחש בעת המצור על עזה (וככל הידוע לי היה המחזה היחיד על הבמה הישראלית שעסק, במישרין או בעקיפין, בנושא הזה). העיקר הוא גורלו של איש הרוח החושב שספרות (רוסית) היא מזון חיוני לכל אדם, ובעיקר לפלסטינאים נצורים; ותודעתו של עורך הדין הישראלי ששומר בהתנדבות על כך שישראל לא תואשם בפשעי מלחמה, לא מצליח להציל את האסיר עליו הוא מגן (שלא באשמתו), ומוצא את עצמו כצופה ואולי גם כמשתתף נלעג במבצע צדקה שמארגנת אשתו, חדורת הכוונות הטובות.

כשגיליתי בעקבות הפרסום ב"הארץ" שבלשכת מתאם הפעולות בשטחים אכן עסקו בענייני קלוריות לפלסטינאים, עד רמת הקלוריה הבודדת, ושתירגמו את זה למספרי משאיות ולחלקי משאיות, קילוגרמים או טונות של קמח או סוכר, ושיקללו לתוך זה את ה"תרבות והניסיון" של תושבי עזה ¬ ביקשתי לשוחח עם גלעד עברון כדי לדעת מתי בדיוק כתב את מחזהו, האם ידע כבר אז את מה שנחשף ב"הארץ" ב 2009 ותחילה הוכחש, אבל עתה נמצא כנכון.

שמעתי ממנו את מה שכבר ידעתי מראיונות שקראתי אתו לקראת העלאת המחזה, כי המחזה נולד מן המציאות, כי בנו שסירב להתגייס הוחזק בצינוק ומנעו ממנו קריאת ספרים. עוד סיפר לי עברון כי מתוך הידיעה הכללית על החרפת המצור על עזה אחרי מבצע "עופרת יצוקה" הוא כתב את הדיאלוג שציטטתי כאן (כשמספרי הקלוריות במחזה בדויים, והוא חשש שיבואו אליו בעקבות ההצגה צופות סופרות-קלוריות ויתקנו אותו, אבל זה לא קרה), ורק אחר כך קרא את הכתבה של בלאו ופלדמן ב"הארץ" ביוני 2009. ועוד פרט מעניין: הוא כתב על הניסיון של גיבור המחזה לשבור את המצור ולהבריח חומרים אסורים לעזה דרך הים עוד לפני פרשת "מרמרה".

פרס המחזה המקורי

כל זה מעניין במידה זו או אחרת כעוד דוגמא של אמנות המקדימה או המנחשת את המציאות. אבל הפרט המעניין ביותר, בעיני, שעלה מחילופי המסרים ביני לבין עברון בדואר האלקטרוני, הוא שבמקור גיבור המחזה לא היה אמור להיות פלסטיני אלא ישראלי-יהודי. עברון כתב את המחזה מתוך התכוונות "אוניברסלית" כשתיאר את ניסיונו של מורה לספרות המאמין בכוח ההומני של ספרים (ובהשאלה ­ של אמנות בכלל, ושל תיאטרון במקרה זה) להשפיע על ההוויה האנושית ולשפר אותה, אפילו בעת מצור.

אלא שבמהלך הליהוק בתיאטרון חיפה, לא נמצא השחקן המתאים לגלם את התפקיד. במאית ההצגה אופירה הניג, שאז עוד היתה המנהלת האמנותית של אנסמבל הרצליה, הכירה את השחקן הישראלי-ערבי חליפה נאטור עוד מימיו בבית הספר למשחק בית צבי (הוא סיים שם את לימודיו ב‑1999) ומעבודת נוספות. ליהוקו של נאטור לתפקיד הראשי חייב שינוי של שלוש מלים בלבד בטקסט, אבל משחקו ונוכחותו הפכו את המחזה ל"ריאליסטי" יותר, פלסטינאי יותר, וזה למרות שאת תפקיד סיינפלד, איש השב"כ הסופר קלוריות, מגלם השחקן הישאלי-ערבי יוסוף אבו-ורדה.

משחקו ונוכחותו של נאטור עושים במידה לא מעטה את ההצגה, למרות שהוא לא זכה בתואר שחקן השנה בטקס פרסי התיאטרון. הוא היה מועמד, אבל הפרס ניתן לאיתי טיראן על תפקידו ב"קברט". עברון זכה בפרס מחזאי השנה והמחזה הוכתר כמחזה המקורי של השנה, כך ש"יוליסס על בקבוקים" זכה להכרה מקצועית מצד הברנז'ה.

"אם אני עושה פשעים, אני רוצה לדעת", אומר במחזה של עברון איש השב"כ סיינפלד, שסופר קלוריות לפלסטינאים. והקהל, הישראלי-יהודי ברובו הניכר, יושב באולם התיאטרון, כמו הקהל קורא העיתונים, ויודע הרבה מאוד דברים, אבל הוא כנראה מעדיף לא לדעת. תמיד עדיף לחשוב שזה רק תיאטרון, שזה לא באמת. אה, כן? מענייין, באמת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו