בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כשטל קלאי נהפך לטלולה בונט

לטל קלאי יש שני ארונות בגדים: באחד מונחים בגדיו ובשני, הגדול יותר, אלה של טלולה בונט. אחרי תריסר שנים שבהן קלאי מופיע כדראג קווין, זוכה עכשיו טלולה בהצגה משלה, "מלכת הכמעט", סאטירה על תרבות האינסטנט והריאליטי

14תגובות

יש משהו מתעתע בטל קלאי, כמו במופע החדש שלו "מלכת הכמעט" - הצגה שמתחילה כמעין מופע בידור ובהדרגה מתחוללת בה תפנית והיא נהפכת לסאטירה קומית, עצובה ומרגשת.

לפני כשבוע הצטופפו במתחם צוותא בתל אביב צלמים ועיתונאים וגם פליטי תוכניות ריאליטי לא מעטים. הם לא בהכרח ידעו שהמופע הזה עוסק בהם, בכוכבי הרגע שזכו לכמה דקות של תהילה ובאלה שממליכים אותם, אנשי התקשורת. הם באו לראות את מלכת הכמעט וקיבלו מופע על תרבות הכמעט.

אילייה מלניקוב

על הבמה, מלכת הכמעט היא דראג קווין ושמה טלולה בונט, קיבוצניקית לשעבר, שכל רצונה להיות מפורסמת. היא חולמת להיות דיילת, כך תוכל לראות עולם, אך במקום זאת נהיית מוכרת בדיוטי פרי בשדה התעופה. שם היא פוגשת את אהבתה הראשונה, אמן בוהמיין תל־אביבי, שמתלהב מהמצח הגבוה שלה ומבטיח להנציח אותו, את המצח, בתערוכת ציורים גדולה שלו.

אכזבתה של טלולה אינה מאחרת לבוא, והיא בורחת לעיר הגדולה ומתמקמת בבית קפה תל אביב, בציפייה שהאמן הזה יעבור שם כדי שתוכל להגיד לו מה היא חושבת עליו. היא מחכה ומצפה לרגע הנקמה, שמתמהמה, ובינתיים נהפכת הגברת מבית הקפה לשיחת היום, למפורסמת. היא עצמה אומרת: "היו לי חברים, היה לי מעמד, היה לי רזומה, בלי שעשיתי דבר".

טלולה בונט לא נולדה בהצגה הזאת. קלאי מספר כי התחיל להופיע כדראג קווין "בגיל 16, כשיצאתי בפעם הראשונה למועדון גייז".

כבר אז ידעת?

"כן, ידעתי, אבל זה עוד גיל מאוד צעיר, שאתה עוד לא מגובש עם עצמך ואתה לא יודע איך הסביבה תקבל את זה. באותו זמן גם עברתי לתיכון לאמנויות בירושלים. לפני כן הייתי בחטיבת הביניים האזורית של השכונה, ובואי נגיד שלא הייתי שם מלך הכיתה, אולי אפילו ההיפך, תמיד הייתי בעיניהם טל ההומו, לפני שבכלל ידעתי שאני כזה. הם כנראה ראו את מה שאני פירשתי כחוש אמנותי ויתר עדינות.

"תמיד אהבתי להתחפש לדמויות של נשים. וכשעברתי לתיכון לאמנויות, פתאום היתה אווירה הרבה יותר פתוחה, גם מצד המורים. כשאתה עובר מחטיבת ביניים רגילה שבה אתה שונה מכולם לשכבה שיש בה כבר חמש לסביות ושלושה הומואים מחוץ לארון, פתאום אתה כבר לא בודד; ומה שנראה לי חיסרון, שאני כזה עדין ורגיש ואמנותי, פתאום התגלה שם כיתרון. ואז כמה חברים אמרו לי, בוא אתנו למסיבה, והלכנו, וראיתי שם בפעם הראשונה בחיי הופעת דראג".

וכדבר הקלישאה, הצצת ונפגעת?

"בהתחלה השתעשעתי בזה רק במחשבה, ואחר כך התחלתי להופיע כדראג בין החבר'ה בכיתה. נהפכתי ללקוח קבוע באותו מועדון ובפורים נתנו למי שרוצה אפשרות להופיע. וכשהופעתי היתה תחושה כזאת מדהימה, כאילו שמתי את הכפפה הכי נכונה על היד. כולם הסתכלו והתפעלו. ואז הבעלים של המקום כבר קבע אתי הופעה ליום העצמאות. ומשם זה התחיל להתגלגל".

אתה מופיע בדמות של דראג גם בחיי היום־יום או רק על הבמה?

"לא, ממש לא. צורת הופעה הזאת היא רק לבמה. אולי אני קצת עם איפור, אולי עדין או נשי, אבל אין לי שיער ארוך ואני לא עונד תכשיטים. אני לא מתחפש מחוץ לבמה".

ריצ'רד, דולי ואורסולה

מחוץ לבמה קשה לזהות בטלולה בונט את טל קלאי, בחור יפה תואר בן 28, חיית מסיבות ומועדוני גייז, שמעריץ את ליז טיילור, בריג'יט ברדו, מרלן דיטריך, אודרי הפבורן וגם את ירדנה ארזי המקומית, ובקרוב אף יעלה לכבודה מופע מחווה.

הוא נולד בירושלים. אביו בן העיר, דור שביעי, אמו מרחובות. האב היה מכוון פסנתרים שנהפך לסמנכ"ל של חברת בנייה, האם עבדה כמזכירה. אחותו הבכורה, בת 35, עובדת במדור חקירות במשטרה, אחיו, בן 32, סטודנט לביולוגיה.

קלאי הוא בוגר הסטודיו למשחק ניסן נתיב בירושלים ובחמש השנים שעברו מאז סיום לימודיו שיחק בכמה הצגות, סרטים, סדרות ופרסומות, לרוב בתפקידי אורח. ב–2004 הקים עם עוד כמה אמני דראג ירושלמים את להקת "פאות קדושות". "שכרנו את תיאטרון החאן בזמנו ויצרנו ערב של שירים ממחזות זמר", הוא מספר.

דמותה של טלולה בונט מלווה אותו כבר תריסר שנים, מאז ההצצה ההיא למועדון הירושלמי. בינתיים היא נהפכה לדמות מפתח בחיי הלילה הגאים של תל אביב ומלווה אותו בהופעות ברחבי הארץ.

ב"מלכת הכמעט" טלולה בונט עברה טרנספורמציה. היא התפתחה, קיבלה עומק ונהפכה לדמות סאטירית שיש לה מה לומר על החברה שבתוכה היא חיה ופועלת. את המחזה כתבה הדס בשן וביים עידן עמית. התלבושות עוצבו בידי יוני מייזלר, וליד הפסנתר דודו יצחקי.

למה שחקן שסיים לימודים בניסן נתיב שואף לגלם את טלולה ולא את ריצ'רד השלישי, למשל?

"זה לא סותר את זה שאני גם רוצה להיות ריצ'רד השלישי, או ריצ'רד השני, אבל בדמות של טלולה יש משהו שמאתגר אותי, זה כמו לשחק אלף נשים. אתמול בדיוק מישהו אמר, שצריך לעשות את 'הלו דולי' עם טלולה. לפני שנתיים בחנוכה עלתה הפקה של 'בת הים הקטנה', שמשה קפטן ביים. מיקי קם שיחקה את אורסולה וחיפשו לה מחליפה, כי היא לא יכלה להשתתף בכל ההצגות. מישהו הציע אותי, וקפטן הבמאי אמר, וואללה, רעיון מגניב, בוא נראה. עשיתי אודישן והתקבלתי, והחלפתי אותה. זה היה מדהים להיות אורסולה".

נטישה שפינר

הכל קורה מהר

בבית שלו יש שני ארונות - באחד מונחים בגדיו של טל קלאי, והשני, גדול יותר, מכיל את הבגדים של טלולה ושל דמויות נשיות אחרות שהוא מגלם.

ההחלטה מה ללבוש קשורה לסוג המופע. "בהופעות אני עושה דמויות נשיות שונות, שזה יכול להיות נגיד ירדנה ארזי, שהיא הטופ־מודל של טלולה", הוא אומר. "יש משהו שמושך אותי בדמות של ירדנה, במראה החיצוני, היא יפהפייה מדהימה. וגם יש לה המון שירים מאוד תיאטרליים, בעיקר התקליט הצועני שלה, ומצד שני היא שרה שירים של ארץ ישראל היפה. על פי הדמות אני בוחר את הבגדים ומתלבש בהתאם. אם זו סי היימן הבגדים יותר רוקיסטיים, ואם זו רבקה מיכאלי התלבושות הן ממש וינטג'. אם אלה זמרות מחו"ל, כמו בריטני ספירס, זה לוק פרובוקטיבי יותר".

איך הגיבו ההורים לעיסוק שלך?

"הם לא ידעו בהתחלה. כשהיו פרסומים במקומון הירושלמי על התגלית החדשה בחיי הלילה בעיר, דאגתי להעלים את העיתונים או לגזור את דפי העיתון. ואז הופיעה כתבת שער במקומון עלי ועל עוד שני חברים. לא היתה דרמה, לפחות לא בפני. שלחתי את אחותי הגדולה לספר להם, כי לא רציתי להתמודד עם זה. רציתי להימנע מהשיחה של: אמא, אבא, יש לי משהו לספר לכם.

"אבא שלי אמר לי: תדע שזה בסדר, ואנחנו אוהבים אותך, לא משנה מה יהיה. לאמא שלי היה קצת יותר קשה. אני חושב שזה קשור לרקע שלהם. אבא בא מבית קצת יותר אמנותי ופתוח, ואמא באה מבית של ניצולי שואה, וחשוב מה השכנים יגידו ומה המשפחה תגיד".

איך אתה מתמודד עם הסביבה?

"היום יש הרבה יותר פתיחות. עד לפני 20 שנה זה היה משהו שלא מדברים עליו, וכיום את רואה בטלוויזיה בפריים־טיים הומואים, בסדרות, בתוכניות ריאליטי. ועם זאת, אני חושב שעדיין קצת קשה לצאת מהארון, כי אתה מבין שאתה לא כמו כולם. וכן, יותר קשה לי למצוא בן זוג, כי עדיין יש איזושהי סגירות ואיזושהי דראגופוביה גם בין ההומואים. מצד אחד הם אומרים 'אתה כן יכול להיות הבדרן שלנו, הסמל שלנו', ובכל מצעד גאווה תעמוד בראש וכולם יריעו לך, אבל מצד שני לרבים מהם יש תהייה על גבר שלובש בגדי נשים ויש לו שני ארונות בגדים - אחד של בגדי גברים והשני, גדול יותר, של בגדי נשים. אז אני אומר מראש, Next".

ועכשיו אתה בזוגיות?

"לא. אני לבד כבר שנתיים. יש לזה יתרונות, כי יש לי השקט והזמן לעסוק במקצוע ולא להיות עסוק ב'מה הוא התכוון' ו'מה הוא יגיד'. בעולם הגייז הכל קורה נורא מהר. כמו בקטע הזה בהצגה שאני מעלה לבמה מישהו אקראי מהקהל ובתוך ארבע דקות אני מתאהב בו ונפרד ממנו. אחרי ההצגה הרבה ניגשו אלי ואמרו: וואו, הקטע הזה נורא דיבר אלי. כי יש משהו קיצוני בהתקשרויות הקצרות בעולם הגייז, במערכות היחסים הקצרות מאוד. כשאני שואל זוג כמה זמן אתם ביחד והם אומרים לי חודשיים, אני אומר: וואו, זה יפה".

באמת?

"אני תמיד אומר ששנה של סטרייטים זה שבע שנים של גייז. אבל יש זוגות שהם המון שנים ביחד, וזה ראוי להערצה בעיני. החבר הכי טוב שלי חי עם בן הזוג שלו 20 שנה ויש להם שלושה ילדים, הבכור חגג עכשיו בר מצווה".

אמרת שאצל הרוב זה לא כך.

סלעית קרץ

"אני מתכוון לצעירים בתל אביב. באזור שאני מסתובב בו, בחיי הלילה, אני רואה הרבה אנשים לבד עם כמיהה גדולה מאוד לזוגיות".

לפחות השכנים מפורסמים

השם טלולה הוא גרסה של טל, ושם המשפחה בונט אמור להזכיר שחקנית קולנוע. "בהצגה היא מעין אב טיפוס של כל תרבות הריאליטי, שרווחת מאוד היום", הוא אומר. "תשאלי ילד קטן היום מה הוא רוצה להיות, הוא יגיד לך 'מפורסם'. וכולם עומדים בתור ל'אח הגדול', וכולם באים ל'דה וויס' ו'כוכב נולד', וישנה הסדרה הזאת 'TLV' בהוט, על ארבעה חבר'ה שמגיעים לעיר הגדולה לכבוש אותה, ומשאת חייהם להיות כתב שטח של גיא פינס, או לעבוד במשרד יחסי ציבור ולארוז אריזות של מתנות לסלבריטיז.

"גם טלולה רוצה לכבוש את העיר, ומצליחה במידה רבה, אף על פי שהרזומה שלה ריק. כמו כמה פליטי ריאליטי שהיו בקהל. וכמותם טלולה לא מחזיקה מעמד הרבה זמן, היו לה 15 דקות תהילה וזהו. והיא כל הזמן עסוקה במה אני כמעט עשיתי, נאחזת בתקוות שלה להתפרסם, אך נאלצת להסתפק בכך שיש לה שכנים מפורסמים".

הפער בין התדמית למהות, או בין החלום למציאות, מוביל את טלולה בסופו של דבר אל סופה הטרגי. גם היא, אפילו היא, מבינה שהבלון מלא רק באוויר, ושאין לה קיום בעולם הזה.

איך מגיב הקהל להצגה?

"בהצגה הספציפית שאת היית בה, שהיתה הצגת מוזמנים והיו בה עיתונאים ועורכים, לא צחקו. לא הבנתי את זה. הרי לפניה העליתי הצגה והקהל נורא צחק. בדרך כלל הקהל נורא צוחק. לא הבנתי למה זה קרה וזה מאוד הלחיץ אותי. אז שאלתי ידידה שלי והיא אמרה: אתה פשוט דיברת על כולנו שיושבים פה באולם".

איך בחרת את המחזאית הדס בשן?

"אהבתי את הסטטוסים שלה בפייסבוק ואמרתי, וואללה, יש פה פוטנציאל גדול לכתיבה. אז פגשתי אותה והצעתי לה לכתוב קברט לטלולה. זה עניין אותה מאוד והיא רצתה לכתוב. והאמת שאני לא אמרתי לה, בואי תכתבי משהו סאטירי, משהו ביקורתי. ממש לא. אני רציתי קברט. והיא הגישה לי פתאום טקסט שהוא מלא באמת".

אתה מצליח להתפרנס מהמקצוע?

"הרבה חברים שלי, שלמדו אתי משחק, ממלצרים או מלמדים התעמלות או יוגה. אני מיום שסיימתי את לימודי המשחק לא מילצרתי. טלולה היא המלצרות שלי כל השנים. וכעת, די בפעם הראשונה בחיי אני לבד, לא חלק מהלהקה 'פאות קדושות'. פעם ראשונה שלקחתי את הדמות שעוברת אתי את כל השנים וחיברתי אותה באופן מובהק לעולם שממנו אני בא, שהוא תיאטרון".

העובדה שההצגה מתקיימת בצוותא מקנה איזו חותמת תרבותית?

"אני חושב שההצגה הספציפית הזאת לא היתה יכולה 'לעבוד' בברים או במועדונים. שם ההופעות הן עם תזמורת בצורת ואני לא שר שם בקול שלי. שם זה בעיקר צחוקים. אנחנו קוראים לזה סטנד־דראג".

ועדי עובדים מזמינים הופעות של סטנד־דראג?

"כן, בוודאי. ואני מתפרנס גם ממשחק רגיל. למשל בפסטיבל לתיאטרון קצר. במשך שנתיים צילמתי סדרת הכנה לנוער לצבא בטלוויזיה החינוכית, שבה אני משחק חייל שמעודד גיוס לצה"ל. מאז שסיימתי ב–2007 את לימודי המשחק כף ידי לא נגעה במגש".

מה אתה רוצה לעשות כשתהיה גדול?

"להמשיך בכיוון של תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה. כי משחק זו באמת האהבה הכי גדולה. אני רוצה להגיע הכי רחוק שאפשר. השאיפה שלי היא בעיקר לעשות את מה שאני נהנה ממנו. את הקולנוע גיליתי רק באחרונה, בסרט שסיימנו צילומים שלו, 'פרחים של מרציפן' שביים אודי ירושלמי, ויצא השנה לאקרנים".

הדראג לא מקלקל לך קצת?

"אני לא חושב שהוא מקלקל. בתיאטרון, להבדיל מטלוויזיה, יש פחות עניין של טייפ־קאסט. למשל השתתפתי בסדנאות הבמה ונתנו לי שם לגלם דמויות חזקות עם נוכחות בימתית".

היית רוצה להשתלב בתיאטרון הרפרטוארי?

"בוודאי, אבל זה קשה. מאוד קשה. צריך לעשות הרבה אודישנים ואני מודה שלא הלכתי הרבה לאודישנים. אבל אני רק בן 28, יש עוד המון דברים לעשות".

מה הציפיות שלך מטלולה?

"השאיפות שלי הן שההצגה תרוץ כמה שיותר. אין לי שאיפה שזה יעבור לאולם גדול יותר כמו צוותא 1. אני רוצה להישאר בצוותא 2. אני חושב שזה חלק מהקסם, שזה קטן ואינטימי, ושהקהל נורא קרוב ורואים את צבע העיניים".

יש כבר תאריכים להצגות נוספות?

"כן, ברור, זו הצגה שמרגע שעלתה היא היתה 'סולד אאוט'".

איפה אתה רואה את עצמך בעוד חמש שנים למשל?

"אני חושב שבתיאטרון ובתפקידים מובילים. אבל את יודעת איך זה בתיאטרון, יום אחד אתה מלך וביום אחר אתה המשרת. ואני חושב שההצגה הספציפית הזאת, שהיא הצגת יחיד, דווקא תעזור לי. קחי לדוגמה את איציק כהן, שהיה ב'בנות פסיה' ועכשיו מופיע בקאמרי. ל'מלכת הכמעט' אני יכול להזמין אנשי מקצוע, והיא יכולה להיות כרטיס ביקור בשבילי, כי אני מראה שם יכולת מגוונת, גם של שירה וגם של משחק. מצד שני, אני גם רואה את עצמי באיזשהו שלב נפרד מטלולה, היא לא תהיה לנצח".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו