סקרלט ג'והנסון לוהטת על הגג

סקרלט ג’והנסון חשבה שלא תחזור לבמה אחרי “מראה מעל הגשר”. לקראת עליית גרסה חדשה בברודוויי של “חתולה על גג פח לוהט” היא מגלה מה גרם לה לשנות את דעתה

פטריק הילי
ניו יורק טיימס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
פטריק הילי
ניו יורק טיימס

סקרלט ג’והנסון לא אוהבת לתת תשובות מתחמקות. היא מרבה לשבץ בתובנות שלה ניבולי פה, הערות של זלזול עצמי או צחוק קצר וצרוד. אבל ב–90 הדקות של הריאיון שהתקיים באחרונה היא מודה בפשטות שהתבגרה מאוד בשלוש השנים שחלפו מאז עלתה לראשונה על הבמה בברודוויי, בגיל 25, ב”מראה מעל הגשר” של ארתור מילר, ועד ההצגה החדשה שלה, שתעלה ב–17 בחודש, ובה היא מופיעה בתפקיד מגי בקלאסיקה אמריקאית אחרת, “חתולה על גג פח לוהט” של טנסי ויליאמס.

ג'והנסון התגרשה מהשחקן ריאן ריינולדס, האיש שכינתה באהבה “הקנדי שלי” רק כמה חודשים קודם לכן בנאום התודה שלה כשהוענק לה פרס טוני ב–2010 לשחקנית הטובה ביותר ב”מראה מעל הגשר”. היא גם ניתקה את קשריה המקצועיים עם אמה, מלני סלואן, ששימשה המנהלת שלה מאז ימי האודישנים של ג’והנסון הצעירה במנהטן, שבה נולדה וגדלה.

ג'והנסון בתפקיד מגי עם בנג'מין ווקר כבריק ב"חתולה על גג פח לוהט". מעדיפה עירום נפשיצילום: ניו יורק טיימס

ג’והנסון החלה לעבוד עם סוכנות אמנים חדשה בהוליווד, והחלה לדלל את תפקידי הנערה הסקסית מהסוג שהפך אותה לכוכבת ב”אבודים בטוקיו” ובסרטים של וודי אלן כגון “נקודת מפגש”, ולגלם דמויות גלויות וקשוחות יותר, כמוה עצמה: נטשה רומנוף הקרה כפלדה מהסרט “הנוקמים” ‏(סדרת סרטים שגם מספקת לה שכר נחמד‏), ושומרת קשוחה בגן חיות מהסרט לכל המשפחה “מקום לחלום עליו” ‏(שבו החליפה את הליפ גלוס והסקס אפיל בז’רגון של וטרינרים ובתסרוקת פרמננט‏).

כשתענוגות גיל ה–20 ‏(“סגנון חיים של מרטיני ונאצ’וס”‏) פינו את מקומם לבחירות שקולות יותר, כגון דירה חדשה בפאריס, גם התשוקה הגדולה שלה להיות כוכבת קולנוע התמתנה מעט, והיא התחילה לחפש אתגרים מעמיקים יותר כשחקנית. ב”חתולה על גג פח לוהט” היא בחרה בתפקיד יפהפה: מגי הפרגמטית והעקשנית, תפקיד שגילמו שחקניות כמו אליזבת טיילור, ג’סיקה לאנג, קתלין טרנר, ובתשע השנים האחרונות בברודוויי - אשלי ג’אד ואניקה נוני רוז.

לגלם נשים קשוחות

“הרגשתי פגיעה מאוד בשנים האחרונות, יותר מאי פעם, וכבר לא רציתי לקבל בלי מחשבה תפקידים בקולנוע או בתיאטרון רק כדי לברוח מהתחושות שלי”, אומרת ג’והנסון באחד מחדרי החזרות של ההפקה ומלטפת בעדינות קעקוע כחול של צמיד על פרק ידה הימני. “ברגע שרציתי לחזור לעבוד, רציתי להתחיל לגלם נשים בוגרות - נשים קשוחות שיודעות מה צריך כדי לשרוד”.

גם את מגי אפשר כמובן לראות כאחת הנשים הסקסיות של ג’והנסון. בחלק ניכר מהמערכה הראשונה הדמות מסתובבת לבושה בקומבינזון ותו לא, ומנסה לזכות שוב באהבת בעלה, בריק, ולהבטיח לעצמם את הירושה מאב המשפחה הגוסס. אבל ג’והנסון אומרת שהיא רואה בדמות הרבה מעבר לכך. במערכה הראשונה יש לה שיאים רגשיים רבים, ג’והנסון מספרת, עד שכשקראה את המחזה בשנה שעברה היו לה “דפיקות לב”.
“אחרי ההצגה הראשונה שעשיתי בברודוויי החלטתי שאני רוצה להמשיך לעשות פרויקטים שאני לא יודעת איך עושים אותם”, היא אומרת. “סוף סוף הגעתי לשלב שאני מרגישה נוח להתחיל דברים שאני לא יודעת איך ייגמרו. אני מרגישה נוח במצב של חוסר נוחות”.

התחושה הזאת ניכרה בחזרה שהתקיימה על המערכה הראשונה של המחזה, כשג’והנסון תירגלה הוראות בימוי חדשות על הבמה המשופעת - שאת רובה תפסה מיטת הברזל הזוגית של מגי ובריק - והשתעשעה בדרכים שונות לומר את הטקסט שלה.
בתחילה היא התפרצה כמו סופה כשמגי מתארת באכזריות את גיסה וגיסתה תאבי הבצע מיי וגופר ואת ילדיהם, “המפלצות חסרות הצוואר”, ואחר כך נעשתה שקטה והשתהתה בכמה עצירות, כשהיא מסתכנת בהאטת קצב ההצגה. כל אותו זמן היתה ג’והנסון מוקפדת בתנועותיה ובדיבורה, עיניה עקבו - בצורה חתולית - אחר כל תנועה של בריק האלכוהוליסט והקודר ‏(שמגלם בנג’מין ווקר‏). מגי אולי היתה פעם יפהפייה דרומית חתלתולית, לפני שנישואיה עלו על שרטון, אבל הדמות מצטיירת בידיה של ג’והנסון כאסטרטגית והישרדותית, ששמה לה למטרה להבטיח שהיא ובריק לא ייהפכו לעולם להוריה של מגי, שמצבם הכלכלי נואש.

ג’והנסון חפה מכל רמז להתנשאות או יהירות סלבריטאית, לדברי אשפורד וחבריה השחקנים. אם בכלל, הם אומרים, היא הגלויה ביותר והביקורתית ביותר כלפי עצמה מתוך החבורה, שכוללת את קירן היינדס בתפקיד האב ודברה מונק בתפקיד האם. “סקרלט ישירה מאוד, אני חושב שהיא למדה מניסיון שכל דבר אחר הוא בזבוז זמן ואנרגיה”, אומרת מונק, שהתקרבה במיוחד לג’והנסון לאחר שבועות של ישיבה משותפת בחדר החזרות. “היא לא בוטה”, מסבירה מונק. “אבל אם מספרים לה בדיחה שלא מצחיקה אותה, היא לא צוחקת. היא לא מעמידה פנים”.

ג’והנסון התקשתה ללמוד בעל פה את המונולוגים הארוכים של מגי במערכה הראשונה, למשל, וכשביקשה מחברים עזרה התרגזה לפעמים כשהם ניסו לנקוט גישה חיובית. “אנשים אמרו לי לא לדאוג, שהכל יהיה בסדר, ואני חשבתי אחרת” - וכאן היא משמיעה ניבול פה להדגשה - “כי הרגשתי כאילו אני כבולה בשלשלאות”.

אבל היא רצתה להוכיח לעצמה שהיא מסוגלת להתמודד עם תפקיד חשוב מהקאנון האמריקאי וגם לצאת מכך נשכרת, כמו אחרי גירושיה, כשנעזרה בדמות שגילמה ב”מקום לחלום עליו”, “בחורה שמקדישה את כל כולה לבעלי חיים ולא לעצמה”, והחלה שוב לצאת עם גברים ‏(בימים אלה היא בת זוג של עיתונאי צרפתי, רומן דוריאק‏). היא מציגה בגאווה שניים מהקעקועים שלה ומדברת בחופשיות על הגוף שלה ועל לנז’רי הסאטן של מגי. “הקומבינזון לא יהיה בגד חושף ירכיים ועם מחשוף גדול”, אומרת ג’והנסון, “אבל הוא ייראה נהדר”.

הדמות שגילמה קודם לכן בברודוויי היתה מעונבת הרבה יותר - המתבגרת הבתולית קתרין מ”מראה מעל לגשר” של ארתור מילר, שלא היתה מודעת למיניות שלה ולהשפעתה על גברים. גרגורי מושר, במאי ההצגה, זוכר במיוחד את מוסר העבודה של ג’והנסון - “היא באה מוקדם, נשארה עד מאוחר, בטחה בחבריה השחקנים, ולא הפסיקה לנסות למצוא דרך לשחק בפשטות ובאמינות” - ואילו ג’והנסון זוכרת בעיקר שלא היתה מרוצה מהישגיה והיתה מותשת כל הזמן. “חשבתי שלעולם לא אשחק בעוד הצגה אחרי ‘מראה מעל הגשר’”, היא אומרת. “הייתי סחוטה מעייפות. חשבתי להתחיל לגדל ירקות אורגניים ולסגור עניין”.

לא “חתולה על גג פח לוהט” אלא יצירת מופת אחרת של ויליאמס עוררה את סקרנותה וגרמה לה לרצות לחזור לתיאטרון - “ביבר הזכוכית”, ודמותה של לורה וינגפילד הנכה והמתבודדת. כפי שכוכבים נוהגים לעשות, ג’והנסון אירגנה לעצמה מבחן במה פרטי כדי לבדוק אם היא מתאימה לגלם את לורה, תפקיד שניסתה לזכות בו - ונכשלה - בהפקה לונדונית מ–2007 שבה גילמה לאנג את האם השתלטנית אמנדה.

ספגתי הרבה דחיות

“רוב החיים שלי ספגתי דחיות, אבל זה רק עשה אותי שאפתנית ותחרותית יותר”, אומרת ג’והנסון ומנידה בראשה לעבר שולחן של כלי כתיבה וספרי לימוד המשמש את הילדים שבצוות השחקנים. “אבל יש תפקידים שאני צריכה ללמוד על בשרי שהם לא מתאימים לי”. כך קרה גם עם לורה מ”ביבר הזכוכית”. בתום הקריאה, אומרת ג’והנסון, היא הרגישה שהדמות “לא מהדהדת אצלי”, אף שלא ידעה למה בדיוק. אבל ווקר, המככב לצדה בתפקיד בריק בברודוויי - וששיחק בתפקיד אחיה של לורה טום בקריאה הניסיונית של “ביבר הזכוכית” - אומר שהתפקיד שבחרה ג’והנסון לעצמה היה החלטה ליהוקית לא נכונה.

“פשוט היה קשה להאמין לה בתור לורה כי היא כל כך מגובשת, בטוחה בעצמה, יפה - היא רחוקה מאוד מלהיות מגושמת וחסרת ביטחון”, אומר ווקר. “ולמרות זאת, בזכות הכישרון שלה היא גרמה לי לשכוח בקריאה את המותג סקרלט ג’והנסון שתעשיית הסרטים כפתה עליה”. כשג’והנסון נבחנה ל”חתולה על גג פח לוהט”, לעומת זאת, השילוב המאפיין את מגי של תושייה וחוסר ביטחון דיבר אליה מיד.

“לחשוף את עצמך - להיות עירומה מול מישהו ולהראות את נקודות התורפה שלך, להיות מוכנה להתמודד עם האמת הקשה של כאב ודחייה - זאת אני וזאת מגי”, אומרת ג’והנסון, שראתה את ג’אד בתפקיד בברודוויי אבל לא צפתה בסרט מ–1958 בכיכובה של אליזבת טיילור.

סטיוארט תומפסון, מפיק בברודוויי שעבד עם ג’והנסון ב”מראה מעל הגשר”, הסכים כמעט מיד להפיק בשבילה את “חתולה על גג פח לוהט”. הוא סירב לדבר על הפרטים הכספיים של ההפקה הזאת, שעלותה 3.6 מיליון דולר, אבל קל יחסית לגייס כסף כשההפקה כוללת כוכבת הוליוודית כמו ג’והנסון. על פי התשקיף למשקיעים, ג’והנסון תקבל 40 אלף דולר בשבוע בתוספת 7.5 אחוזים לפחות ממכירות הכרטיסים אם ההצגה תצליח בקופות הכרטיסים ותעבור מדרגה כספית מסוימת ‏(לשם השוואה, אל פאצ’ינו מרוויח יותר מ–120 אלף דולר לשבוע בתוספת חלק מרווחי הכרטיסים בגרסה המחודשת בברודוויי ל”גלנגרי גלן רוס”‏).

הסוכן של ג’והנסון, ג’ו מצ’וטה, ותומפסון הפגישו אותה עם אשפורד, שזכה לשבחים על בימוי הצגות בלונדון, ובהם הפקה מ–2009 של “חשמלית ושמה תשוקה” מאת טנסי ויליאמס בכיכובה של רייצ’ל וייז. כמה שחקנים הובאו בחשבון לתפקיד בריק, לרבות שחקני הקולנוע כריס פיין וג’רמי רנר; שניהם סירבו. אשפורד הכיר את ווקר, כוכב תיאטרון עולה שגילם את התפקידים הראשיים במחזמר “Bloody Bloody Andrew Jackson” ובסרט “אברהם לינקולן: צייד הערפדים”. אשפורד חשב שווקר מתאים לגלם את בריק, כוכב פוטבול לשעבר שהידרדר אל מחוזות האלכוהול והזעם.

שני הגברים נסעו לפאריס, לבדוק את “הכימיה” בין ווקר לבין ג’והנסון בדירתה, מספר ווקר, ובתוך זמן קצר השחקנים גילו שהם בראש אחד. “רצינו שההפקה תהיה מלאת חיים, סקסית, אלימה, גדולה ומסוכנת”, אומר ווקר. אשפורד אומר שעוד סימן לכימיה היה שג’והנסון הרגישה נוח להציג לעצמה שפע של שאלות.

“והיא שואלת את כל השאלות הנכונות: איך מגי מרגישה כשהיא אומרת את המשפט המסוים הזה? הקטע הזה מטריד אותי - למה? האם המלים האלה מעידות שמגי חכמה?” מספר אשפורד. “היא הולכת ישר לדקויות”.

ג’והנסון אומרת שחקרה כל רובד באישיותה של מגי לא רק כדי לגלם היטב את הדמות, אלא גם כדרך להוקיר את העובדה שהיא מגלמת תפקיד נהדר של דמות בוגרת בשלב זה בקריירה שלה. “אני מרגישה כבר הרבה זמן שאני בתהליך מעבר מנערה לאשה בשלה”, היא אומרת. “עכשיו, כשאני עוד מעט בת 30, ואחרי השנים האחרונות שעברו עלי, אני מרגישה שכאבי הצמיחה מאחורי”. ואז היא צוחקת ומקללת. “פשוט נחמד להיות מאושרת”.

מאנגלית: אורלי מזור־יובל

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ