בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לאן נעלם העירום של "נורה"?

בהופעה בתיאטרון ירושלים של ההפקה הבאר־שבעית למחזהו של הנריק איבסן, צונזר העירום החלקי של השחקנית בסצינת האונס. זה המצב, מסתבר, בכל ההופעות מחוץ לבאר שבע

16תגובות

בשבוע שעבר עלתה ההצגה "נורה" בהפקת תיאטרון באר שבע בתיאטרון ירושלים, בגרסה מצונזרת: ללא עירום פלג הגוף העליון של השחקנית אביטל פסטרנק, המשחקת את נורה. מתברר שתיאטרון ירושלים אינו היחיד שמעלה את הגרסה הזו של ההצגה, ולמעשה בכל הצגות־החוץ של "נורה" מוצגת הגרסה הצנועה יותר. בתיאטרון באר שבע טוענים כי העירום הוסר בהתאם לדרישת קניינים (ראו הבהרה בסוף הידיעה) של היכלות התרבות ואולמות ברחבי הארץ הרוכשים את ההצגה. "נורה" עלתה בתיאטרון באר שבע בסוף אפריל ומאז היא עלתה גם בתיאטרון הצפון, ירושלים, הרצליה, חולון, אור יהודה, רחובות, נצרת עילית, רעננה, קרית גת, קרית מלאכי ועוד. בכל המקומות הללו היא עולה בגרסה מצונזרת.

"נורה", שם אחר ל"בית הבובות" מאת המחזאי הנריק איבסן, הוא אחד החשובים במחזאות העולמית. ההפקה של באר שבע היא על פי עיבוד של אינגמר ברגמן. מאז עלה על הבמה ב-1879, תמיד ליוו אותו תגובות מתנגדות, בשל הביקורת החתרנית שלו על חיי הנישואין ועל מעמד האשה. במרכז העלילה עומדת דמותה של אשה־ילדה בשם נורה שבעלה, טורוולד הלמר, מתייחס אליה באופן אדנותי. בשיאה של הדרמה, רגע לפני שהזוגיות מתפרקת ופקעת השקרים פוקעת, הבעל כופה את עצמו על האשה. זהו גם הרגע שבו מתרחשת במחזה בהפקת תיאטרון באר שבע סצינת האונס של נורה בידי בעלה, הכוללת עירום חלקי.

יוסי צבקר

במחזה המקורי, וגם בעיבוד של ברגמן הנחשב לבוטה יותר, אין הוראות בימוי ואין אמירה מפורשת על כך שמתרחש אונס. זאת הפרשנות הבלעדית של הבמאי, כפיר אזולאי, שנשמע אמביוולנטי כשהתייחס לסוגיית הסרת העירום. "בעיני זה בעייתי", אמר אמש, "אני נגד הרעיון של הורדת העירום, כי אין ספק שהוא מוסיף בוטות לסצינה, שאמורה להיות סצינת אונס". עם זאת אומר אזולאי: "איפשרנו את השינוי כשהתברר כי זה התנאי להעלאת המחזה מחוץ לבאר שבע. חשוב לי יותר שההצגה תרוץ בכל הארץ ושיהיו לה חיים".

לדברי אזולאי, כשהמחזה יצא ב-1879 זו היתה תקופה אחרת, וגם סצינה מרומזת היתה עובדת, ואילו "בעיניים של היום, העירום מפעיל את הסצינה". אזולאי הוסיף, כי בסצינה המדוברת הקהל הבאר שבעי נשמע מזועזע ומגיב בקול - בגלל העירום - בעוד בתיאטרון ירושלים, שם השמלה של נורה רק הוסטה מעט באזור הכתפיים, איש לא רישרש וכולם ישבו על מקומם.

יכול להיות שהבעיה היא השמרנות של הקהל הישראלי, שהקניינים הם נציגיו. אמנם בתיאטרון באר שבע התקבלו תלונות רבות על העירום והיו צופים שיצאו, אבל ההצגה ממשיכה כמתוכנן. בכל התיאטראות האחרים אפילו לא איפשרו לקהל לומר את דברו. יכול להיות שלא מדובר רק בקוד צניעות של התיאטרון הישראלי אלא בבעיה בשיטת המכירות של ההצגות, המרכזת כוח בידי הקניינים, כשגם מנהלים אמנותיים מנסים לכוון לדעתם.

"אנחנו מאמינים בחופש הביטוי", נמסר מתיאטרון באר שבע, אך מאחר שההצגה רצה בפני קהלים שונים ומכיוון שהעירום החלקי אינו המרכז בה, ראינו לנכון להיענות לבקשת הקניינים ולהוריד קטע זה".

אזולאי מצר על השינוי, אך מוסיף: "אי אפשר שרק תיאטרון אחד יעמוד על רגליו האחוריות. חופש בתיאטרון זה משהו שכולם צריכים להסכים עליו".

הבהרה: הנהלת תיאטרון ירושלים לא דרשה מתיאטרון באר שבע להשמיט את סצינת העירום החלקי מן ההצגה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו