הגיליון החדש של כתב העת "תיאטרון" הוקדש ליצירתו של עודד ליפשיץ

הגיליון כולל ארבעה מחזות קצרים מפרי עטו וטקסט של מערכה ראשונה של מחזה חדש בפיתוח, "באתי לעולם"

תמר רותם
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
תמר רותם

הגיליון החדש של כתב העת "תיאטרון" שרואה אור בימים אלה מוקדש למחזאי ולבמאי עודד ליפשיץ. הגיליון כולל ארבעה מחזות קצרים מפרי עטו: "איש גבוה, אשה שמנה" שנכתב ב-2007; "סוניה ובובק" שעלה בבימויו של יגיל אלירז בתיאטרון תמונע באותה שנה (לאחר שהוזמן לפסטיבל בארה"ב). "כיסא" שעלה באוניברסיטת תל אביב ולאחר מכן בתיאטרון יפו, ב-2008, ו"רקוויאם לדניאל" שעלה בפסטיבל אקט 2 בחיפה ב-2009 בבימויו של ליפשיץ. טקסט של מערכה ראשונה של מחזה חדש בפיתוח שלו "באתי לעולם" אף הוא רואה אור בגיליון וכן ראיון עם המחזאי.

לדברי פרופ' גד קינר מאוניברסיטת תל אביב, עורך כתב העת (יחד עם חיים נגיד), נדיר שכתב העת מקדיש גיליון ליוצר אחד. הסיבה לחריגה, היא לדבריו "בראש ובראשונה האיכות הנדירה של הכתיבה של ליפשיץ, וניסיון להפנות זרקור על המחזאי הייחודי שתיאטרונים לא מוכנים להעלות את מחזותיו". המחזה היחיד של ליפשיץ שעשה דרכו לתיאטרון ממוסד היה "קיגלר", שהספיק בקושי לעלות באנסמבל הרצליה, לפני שנסגר. "ליפשיץ גרף פרסים, יש הערכה כלפיו. העובדה שלא מוכנים להעלות אותו, היא סמפטום של תרבות הישראלית וחוסר הנכונות להתמודד עם אתגרים לא קונבנציונלים", אומר קינר. הכתיבה של ליפשיץ שייכת לדבריו, "לסוג של מחזאות קיומית, שממעטים לראות אצלנו. מחזאות שאין בה עיסוק ישיר בפוליטיקה ולא ריאליזם בגובה דשא. הוא עוסק בפיוטיות בשאלות הקשורות לתקשורת בין בני אדם, שאלות על משמעות החיים בסגנון שמזכיר מאוד יוצרים כמו בקט, יונסקו ופינטר, שפעם היו מאוד פופולריים בתיאטרון הישראלי הממסדי והיום אם מציגים אותם דוחקים אותם בדרך כלל לקרן זווית".

עודד ליפשיץ. עוסק בפיוטיות בשאלות הקשורות לתקשורת בין בני אדםצילום: דודו בכר

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ