להחזיק קהל ילדים בנוקיה בקריצת עין - תיאטרון - הארץ

להחזיק קהל ילדים בנוקיה בקריצת עין

ספי ריבלין האיר את ילדותי בימים שמופעי החנוכה לא כללו פעלולים אקסטרווגנטיים ולא היה פלאפון לברוח אליו. את יום הולדתי ה-28, נר שמיני לחנוכה, ביליתי מול ארונו בהבימה, שם גם פגשתי אותו, כשהוא כבר חולה ועדיין מחייך. יאיר אשכנזי נפרד

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
יאיר אשכנזי

בשעה שמאות ילדים והורים נהרו למופעי החנוכה בהיכל התרבות בתל אביב ובאולם רובינא הסמוך בהבימה, הוצב ארונו של ספי ריבלין על במת אולם מסקין בתיאטרון. הניגוד בין דממת המוות השוררת בקומת מסקין, המשקיפה מגבוה על כיכר התרבות, לבין שאון הילדים ודוכני המזון והצעצועים המאירים למטה בקומת רובינא, מזכיר כי גם האיש שנח שם כעת בארון עטור זרים היה פעם שועל חנוכה ותיק, שהופיע שנה אחר שנה ארבע וחמש הצגות ביום.

לצד הנרות ומאכלי השמן, חג החנוכה נתפש בילדותי כנקודת החיבור ליום ההולדת ולמופעי החנוכה שבהם הופיע גם ריבלין. הכרתי אותו אמנם מ"ציפי בלי הפסקה" ומ"מוצ"ש" בטלוויזיה, אך ההתרגשות והציפייה לחזות בו בפעם הראשונה בגודל טבעי לקראת יום הולדתי הרביעי, כשהנחה את פסטיגל 1989 עם ציפי שביט וחנה לסלאו, היתה עצומה.

צילום: קובי קלמנוביץ'

ממרחק השנים, ובעידן שבו מופע חנוכה לא מועלה בלי רשימת ידוענים נוצצת ופעלולים ברמת ברודווי לפחות, קשה להאמין שריבלין הצליח אז לרתק אליו כ-10,000 ילדים בהיכל הספורט ביד אליהו (כיום "היכל נוקיה") בהרף עווית פנים, גֶג או שיר מוכר. בתקופה שבה מוקד העניין של הילדים במופע היה קטעי הקישור והשירים בלבד (ולא היה סלולרי לברוח אליו), ללא פעלולים אקסטרווגנטיים ומנקרי עיניים, הצליח ריבלין להצחיק, לרגש ובעיקר להיחרת עמוק בזיכרון. "יד ליד ולב אל לב, יחד כל דבר הולך", הוא שר בתום המופע, שבו הגיש בידור מהוקצע, סלפסטיקי במידה אך תמיד בגובה העיניים וללא גסויות מיותרות.

צילום: קובי קלמנוביץ'

ב-1993 שב ריבלין להנחיית הפסטיגל, הפעם עם חני נחמיאס. המופע כלל נגינה ושירה חיות, מהסוג שלא ניתן כלל למצוא היום בהצגות החג. המוזיקה, כמו הטקסטים המשעשעים ורשימת "אמני המבוגרים" המכובדת שהופיעה באותה שנה (בהם יגאל בשן, אתי אנקרי, ריקי גל, אריאל זילבר ודוד ד'אור), העידה על הכבוד הרב שניתן במופע לקהל הילדים. הם גם הוכיחו שדי בשיר טוב או בהנחיה פשוטה, ישירה ומלאת חן כדי להסב הנאה, כך שלא יהיה כל צורך בחנפנות או בהתיילדות מעושה מהסוג הנפוץ כיום על הבמות.

צילום: קובי קלמנוביץ'

מפגשי האחרון עם ריבלין בחייו היה אמנם קצר מאוד ולא התרחש בחנוכה, ועם זאת הוא אישי למדי. ב-2009 ערכו תיאטרון הבימה, איגוד אמני ישראל וגלי צה"ל מופע מחווה לריבלין בבית החייל בתל אביב, בעקבות הידיעות על ההחמרה במצבו. בהיותי סדרן בהבימה הוצבתי בכניסת האמנים של האולם וקיבלתי את פניו של ריבלין, שהיה לבוש בהידור ולווה באילן רונן, המנהל האמנותי של הבימה שביים כמה מהצגות הבידור בהשתתפותו בתיאטרון המסחרי.

צילום: קובי קלמנוביץ'

ההליכה האטית וההבעה מלאת החשש שניכרה על פניו בבואו לאולם התחלפה בצאתו בחיוך ובהליכה איתנה. בירכתי אותו ברפואה שלמה והוא הודה ולחץ את ידי. בלבי קינן החשש שזו הפעם האחרונה שאפגוש בו מחוץ למסך. שנה לאחר מכן הוא אמנם שב לבמת הבימה בהצגה "גיבורים", אולם היא ירדה כעבור זמן קצר ומבלי שהספקתי לצפות בה.

צילום: קובי קלמנוביץ'

את יום הולדתי ה-28, שחל היום, בחרתי לפתוח בהתייחדות עם זכרו של ריבלין ועם זיכרונות הילדות מלאי הריבה ואבקת הסוכר שנחקקו בי בזכות פועלו. כמה מנחם לדעת שאדריאן הקיוסקאי ושבתאי השומר מ"ציפי בלי הפסקה", הנסיכה פיצי מ"אחד באפריל", סמי ויוסף מ"מוצ"ש" ודרי דריל מ"סוף ההתחלה" עדיין חיים ומצחיקים ביוטיוב. שלום לך, יוססססףף.

צילום: קובי קלמנוביץ'

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ